מרגלית גולדפרכט ז"ל נפרדה מאתנו בטרם עת והיא בשיא העשייה. קשה להכיל במספר שורות את ההיקף העצום של פועלה. אנסה לסכם את הדברים הבולטים.

מרגלית, ילידת 1956, עלתה מברטיסלאבה, סלובקיה בגיל 12, סיימה בהצטיינות את לימודי הרפואה בפקולטה לרפואה בטכניון ב 1986 ובשנת 1991 סיימה התמחות ברפואת המשפחה במחלקה לרפואת המשפחה בחיפה. במשך 12 שנים עבדה כרופאה וכמנהלת מרפאת קריית שפרינצק. המשך דרכה הוקדש לנושא האיכות הרפואית: ב 1995 מונתה למנהלת היחידה לאבטחת איכות בחטיבת הקהילה בהנהלה הראשית, אשר בהמשך הפכה למחלקה, תפקיד אותו מילאה עד מותה. בנוסף, ד"ר גולדפרכט הייתה חברה בוועדות מקצועיות וחברות אקדמיות רבות בארץ ובחו"ל. היא זכתה בתעודות הערכה והצטיינות על הישגיה הרבים. הדריכה מתמחים ברפואת משפחה, סטודנטים וסטאז'רים. היא הקדישה זמן רב גם למחקר ופרסמה 35 מאמרים בעיתונים רפואיים ידועים. על הישגיה האקדמיים היא קיבלה דרגת פרופ' משנה קליני בפקולטה לרפואה בטכניון.

היא השקיעה מאמצים אדירים בשיפור איכות הטיפול בכללית והובילה תכניות ארציות בתחום הסוכרת ובריאות הנפש ששינו את פני שירותי הבריאות בתחומים אלה בכללית. תוכניות דומות אומצו בהתאם לאלו שפתחה, גם על ידי קופות החולים האחרות.

מאז חלתה לפני כשנה, לא ויתרה על העשייה והמשיכה מרגלית לעבוד, עם הפסקות קצרות אחרי הטיפולים.

בשנתיים האחרונות עבדנו יחד על מחקר גדול שמטרתו לבחון את עתיד רפואת המשפחה בארץ מנקודת מבטם של המטופלים, הרופאים וקובעי מדיניות. את רוב הישיבות, אותן ניהלה במקצועיות רבה, קיימנו בביתה של מרגלית. על מחקר זה, שחלקו הגדול כבר בוצע, קיבלה מרגלית מענק גדול מהמכון הלאומי לחקר מדיניות בריאות בישראל. לדאבוני, היא לא תזכה לראות את הפרסומים שייצאו ממחקר זה אבל השם שלה כחוקרת ראשית יופיע בכל המאמרים.

מרגלית הותירה אחריה בעל ושתי בנות. לשמחתה, הספיקה לחתן את בתה לפני כחודש.

עבורי אישית, מרגלית היתה קודם כל חברה לדרך. לאורך כל הקריירה המקצועית שלנו עבדנו יחד במסגרות שונות. תמיד הקסימה אותי בבהירות המחשבה, הראיה הרחוקה, המנהיגות שהתבטאה ביכולת שלה להוביל גם כשנראה לה שזה חסר סיכוי. אהבתי בה מאד את היושרה הבלתי מתפשרת, את האצילות, את האדם. לאורך כל השנים המשיכה לטפל בחולים במרפאתה העצמאית והיא  תיזכר גם כרופאה מצוינת, הומניסטית, אכפתית ומאד מחוברת למטופלים שלה.

מרגלית, אזכור אותך כאדם השמח, עם האופטימיות הנצחית והצחוק המתגלגל.

יהי זכרה ברוך.

מאת פרופ' מ.ק חאלד כרכבי

נושאים קשורים:  הודעות