תומכן מצופה תרופה מהווה כיום את הכלי הטיפולי המקובל בצנתורים כליליים התערבותיים. עם זאת, ההרכב המתכתי והמבנה הקשיח שלהם עשויים לעודד היווצרות של פלאק טרשתי, עם סיכון לטרומבוזיס (בשיעור של 0.1% עד 0.2% לשנה) וצורך בצנתור חוזר (בשיעור של 3%-2% בשנה). תומכנים נספגים פותחו מתוך מחשבה שהם עשויים להוביל לשיקום תפקודו של העורק החולה תוך הימנעות מהשארת שתל קבוע עם הסיבוכים הנלווים לכך.

חוקרים מהולנד ביקשו לבחון את יעילותו של תומכן נספג מצופה אברולימוס (everolimus-eluting bioresorbable scaffold) בהשוואה לתומכן מתכתי מפריש אברולימוס (everolimus-eluting metallic stent), במסגרת צנתורים כליליים שגרתיים.

במחקר מבוקר רב מרכזי לקחו חלק 1,845 מטופלים שעברו צנתור כלילי טיפולי בחמישה מרכזים רפואיים גדולים בהולנד, וחולקו באופן אקראי לטיפול באמצעות תומכן נספג (924 מטופלים) או בתומכן מתכתי (921 מטופלים). התוצאה העיקרית הוגדרה ככשלון טיפולי (סכם היארעותם של תמותה על רקע לבבי, אוטם לבבי על רקע חסימה של העורק המטופל, או צורך בצנתור חוזר לעורק המטופל). בשל דאגות הנוגעות לבטיחות שעלו במהלך ניתוח הנתונים, הוחלט על פרסום מוקדם של תוצאות המחקר.

נתונים סטטיסטיים: משך המעקב החציוני היה 707 ימים. כשלון טיפולי אירע ב-105 מטופלים בקבוצת התומכן הנספג וב-94 מטופלים בקבוצת התומכן המתכתי, עם שיעור מצטבר של אירועים במשך כשנתיים שעמד על 11.7% ו-10.7%, בהתאמה (HR 1.12; 95% CI 0.85-1.48; P=0.43). תמותה על רקע לבבי אירעה ב-18 מהמשתתפים בקבוצת התומכן הנספג, וב-23 מטופלים בקבוצת התומכן המתכתי עם שיעור מצטבר של 2.0% ו-2.7% אירועים במשך כשנתיים, בהתאמה. אוטם לבבי על רקע חסימה של העורק המטופל אירע ב-48 מטופלים בקבוצת התומכן הנספג וב-30 מטופלים בקבוצת התומכן המתכתי (שיעור מצטבר לשנתיים של 5.5% ו-3.2%, בהתאמה). צורך בצנתור חוזר אירע ב-76 וב-65 מטופלים בהתאמה (8.7% ו-7.5%). פקקת של התומכן אירעה ב-31 מטופלים בקבוצת התומכן הנספג בהשוואה ל-8 מטופלים בקבוצת התומכן המתכתי (שיעור מצטבר לשנתיים של 3.5% לעומת 0.9%, HR 3.87; 95% CI 1.78-8.42; P<0.001).

סיכום: החוקרים מסכמים כי מניתוח נתונים מוקדם עולה כי בהשוואה בין תומכן נספג מצופה תרופה לתומכן מתכתי מצופה תרופה, לא נמצא הבדל משמעותי בין הקבוצות בכל הנוגע לכשלון טיפולי (סכם של תמותה, פקקת וצנתורים חוזרים). עם זאת, תומכן נספג נמצא קשור לסיכון גבוה משמעותית לאירועי פקקת במהלך תקופת מעקב של שנתיים.

מקור:

WYKRZYKOWSKA, Joanna J., et al. Bioresorbable scaffolds versus metallic stents in routine PCI. N Engl J Med 2017; 376:2319-2328.

עריכה: ד"ר טל בקרמן יוסקוביץ

נושאים קשורים:  תומכן כלילי מצופה תרופה,  bioresorbable scaffold,  metallic stent,  טרומבוזיס,  צנתור כלילי טיפולי,  קרדיולוגיה,  מחקרים