קיימת מחלוקת לגבי המינון הרצוי של אספירין לטיפול במחלת קוואסקי. המינון האנטי-דלקתי מומלץ במחלה חריפה אך עד כה לא הוכח כי מינון זה מפחית את ההיארעות של אבנורמליות כליליות. מחקר זה הראה כי המינון נוגד הטסיות אינו נחות לעומת מינונים גבוהים יותר בהפחתת הסיכון של אבנורמליות כליליות כאשר הוא ניתן עם אימונוגלובולינים תוך-ורידיים.

אספירין הינו חלק מהטיפול המומלץ לטיפול במחלת קווסאקי (KD). קיימת מחלוקת לגבי המינון המיטבי של אספירין לטיפול במחלה זו. החוקרים ביקשו להעריך את האי-נחיתות של המינון נוגד הטסיות במחלת KD חריפה למניעת אבנורמליות כליליות.

המחקר בוצע בתבנית פרוספקטיבית, רב-מרכזית, לא-אקראית בהשתתפות ילדים בגילאי 0-10 עם KD חריפה בין השנים 2004-2015 מחמישה מרכזים רפואיים שבשניים מהם משתמשים בצורה שגרתית במינון הנמוך (3-5 מ"ג/ק"ג ליום) ובשלושה במינון הגבוה (80 מ"ג/ק"ג ליום). התוצאים שנבדקו היו אבנורמליות כליליות שהוגדרו כקוטר עורקים כליליים עם ציון Z≥2.5. החוקרים העריכו את ההבדל בסיכון לאבנורמליות כליליות בהתאם למינון האספירין. כל הנבדקים קיבלו אספירין ואימונוגלובולינים תוך-ורידיים תוך 10 ימים מתחילת החום.

במחקר נכללו 1,213 משתתפים, 848 בקבוצת המינון הגבוה ו-365 בקבוצת המינון הנמוך. לא נצפה הבדל בסיכון לאבנורמליות כליליות בין קבוצת המינון הנמוך לגבוה (22.2% לעומת 20.5%). ההבדל בסיכון בתקנון לגורמים מבלבלים אפשריים היה 0.3% (רווח בר-סמך 95%, 4.5%-5.0-). ההבדל המתוקנן בסיכון לאבנורמליות כליליות לאחר שישה שבועות היה -1.9% (רווח בר-סמך 95%, -5.3%-1.5%). רווח בר הסמך של 95% לאבנורמליות כליליות מתוקנן לגורמים מבלבלים היה בתוך הגבולות של 5% שהוגדרו מראש לקביעת אי-נחיתות.

מסקנת החוקרים היא כי יחד עם מתן אימונוגלובולינים תוך-ורידיים, מינון אספירין נמוך במחלת KD חריפה אינו נחות למינון גבוה במניעת הסיכון לאבנורמליות כליליות.

נושאים קשורים:  אספירין,  קוואסקי,  IVIG,  עורקים כליליים,  מחקרים,  ראומטולוגיה,  מחלות לב בילדים