ידוע כי חסימה של העורק המרכזי ברשתית מהווה מצב חירום נוירו-אופטלמולוגי, המחייב אבחון הולם ומקיף. עם זאת, הניהול והטיפול המיטביים במצב רפואי זה אינם חד משמעיים ועדיין שנויים במחלוקת. מטרת החוקרים הייתה לזהות תחומים הדורשים שיפור בהקשר למצב זה.
עוד בעניין דומה
החוקרים ערכו אנליזה רטרוספקטיבית של תיקי רפואיים של חולים עם חסימה של העורק המרכזי ברשתית, שקיבלו טיפול ביחידה לטיפול בשבץ בין ינואר 2016 לאוגוסט 2020.
החוקרים דיווחו כי בתקופת התצפית אושפזו במחלקה 101 חולים עם חסימה של העורק ברשתית. הם מצאו כי הייתה עלייה בשיעור החולים שאושפזו מלכתחילה ביחידת השבץ מ-52.2% ל-97.4%. בנוסף, נמצא כי שיעור קבלת הטיפול הטרומבוליטי – כאשר ההחלטה האם לתת טיפול זה הינה פרטנית - עלה מ-0% ל-14.1%, במקביל ליישום ההנחיה כחלק מנהלי בית החולים. החוקרים דיווחו כי כמעט 60% מכלל החולים, הגיעו למחלקה אחרי חלון הזמן של 4.5 שעות הדרוש לקבלת טיפול טרומבוליטי. מבחינת החוקרים, לא היה ספק כי הסיבה השכיחה ביותר לאי קבלה של טיפול טרומבוליטי דרך הווריד בעוקבה הנ"ל, הייתה עיכוב בהגעה לבית החולים (58.8%), כאשר 44.4% מהחולים התייעצו תחילה עם רופא עיניים. לבסוף, החוקרים מצאו כי ל-25 (32.5%) מתוך 77 חולים שעברו סריקת MRI הייתה נוכחות של נגעים איסכמיים אקוטיים במקביל. החוקרים זיהו אטיולוגיה אפשרית לחסימת עורק הרשתית ב-41.4% מהחולים.
החוקרים הגיעו למסקנה כי יש צורך בהעלאת המודעות של הציבור לאובדן ראייה חד-צדדי פתאומי כסימן לשבץ ובכך להגדיל את הסיכוי להגעה בזמן לבית החולים, שיש בו מחלקת עיניים ויחידת שבץ. הם סבורים כי מהלך זה חיוני למחקרים פרוספקטיביים בהווה ובעתיד, העוסקים בנושא הנ"ל.
מקור:
Hoyer, C. et al. European Journal of Neurology 2021; https://doi.org/10.1111/ene.14735
תגובות אחרונות