מחלות אוטואימוניות

מחלות אוטואימוניות
תפקידה העיקרי של המערכת החיסונית הוא להגן על הגוף בפני פולשים זרים כגון וירוסים, חיידקים, טפילים וכו'. ההגנה מתבצעת ע"י שפעול תאי מערכת החיסון ויצירת נוגדנים ספציפיים כנגד הפולשים הזרים.

התאים העיקרים של מערכת החיסון הם התאים הלימפוציטים הנחלקים לתאים מסוג B ותאים מסוג T.
התאים האחראיים על ייצור הנוגדנים הם תאי לימפוציטים מסוג B. תאי מערכת החיסון והנוגדנים קושרים את החלבונים (ומרכיבים תאיים אחרים) של הפולשים הזרים ומנטרלים או משמידים את הזרים, בדומה לחיילים בקרב.

מערכת החיסון לרוב אינה מופעלת כנגד מרכיבים תאיים עצמיים (אנטיגנים עצמיים). זיהוי המרכיבים העצמיים וההימנעות מתגובה נגדם מתאפשרת בעזרת מנגנונים מתוחכמים הנקראים מנגנוני הסבילות העצמית, כלומר "לסבול את עצמי".

כמו כמצבים רבים בטבע, מנגנון הסבילות העצמית אינו יעיל במניעת התגובות כנגד מרכיבים עצמיים ב -100% מהמקרים. לכן במקרים מסוימים עלולה להתרחש תגובה חיסונית כנגד אנטיגנים עצמיים, תופעה הנקראת תגובה אוטואימונית (אוטו=עצמי, אימוני=חיסוני).

יש להבהיר כאן שתגובה אוטואימונית דהיינו מציאתם של נוגדנים עצמיים כדוגמת הנוגדנים כנגד בלוטת התריס או נוגדנים כנגד תאים עצמיים אינה מעידה בהכרח על מחלה אוטואימונית אלא רק על קיומה של תגובה אוטואימונית. תגובה אוטואימונית עלולה בחלק מהמקרים להתפתח למחלה של ממש, מחלה אוטואימונית הינה מצב בו מערכת החיסון של הגוף פועלת נגד הגוף עצמו, או בדומה לשדה הקרב מדובר כאן ב"ירי על כוחותינו".

כיום, מוגדרות למעלה מ 80 מחלות אוטואימוניות. חלקן פוגעות באיבר מסוים (למשל בלוטת המגן) וחלקן הינן רב מערכתיות כלומר פוגעות במערכות גופניות שונות (למשל לופוס, דלקת מפרקים שגרונית, תסמונת הנוגדנים האנטיפוספוליפידים, טרשת נפוצה ועוד). תסמינים אופייניים למחלות אוטואימוניות כוללים: חום ממושך, חולשה כללית, כאבי מפרקים, כאבים או חולשת שרירים, תופעות נוירולוגיות שונות, חוסר אחד ממרכיבי הדם, שקיעת דם מוחשת ולמעשה תתכן פגיעה בכל איבר בגוף האדם. בנוסף בחלק גדול מן המחלות האוטואימוניות ניתן לאתר בבדיקת דמו של החולה נוגדנים עצמיים.

יש לציין כי חלק מהמחלות האוטואימוניות מוגדרות היטב, אף שהן חוצות את גבולות המערכות השונות, ועלולות לפגוע באנשים בכל גיל. בנוסף ישנן מחלות אשר קיים קושי להגדירן ומקובל להתייחס אליהן כאל "מחלה אוטואימונית לא ספציפית".

כיום, יותר ויותר מצבים רפואיים מוגדרים כמחלות אוטואימוניות. הערנות והידע העצום שנצבר לגבי אפיון המחלות, טכניקות שונות לאבחון וטיפול בהן מאפשרים לאימונולוגים הקליניים לזהות מצבים אוטואימוניים שבעבר לא הוגדרו היטב.

בשנים האחרונות הטיפול במחלות האוטואימוניות השתכלל ונהיה מתוחכם. רוב הטיפולים היום מכוונים באופן מושכל וממוקד נגד פעילות היתר של תאי B או תאי T, ולכן הטיפולים האלה מוצלחים יותר ומשיגים הפוגות משמעותיות ולפעמים ריפוי.

אם את/ה סובל/ת מאחד התסמינים אשר פורטו לעיל, או אם בדיקת הדם שלך העלתה חשד לתחלואה אוטואימונית, תוכל/י להיוועץ במומחה לאימונולוגיה קלינית ומחלות אוטואימוניות. המומחים בתחום זה יוכלו על פי התסמינים והבירור המעבדתי שיבוצע לך, לקבוע האם אכן מדובר במחלה אוטואימונית, ומהו הטיפול המתאים ביותר לבעייתך.