תומכנים כליליים נספגים (Bioresorbable coronary stents) נמצאים בשימוש קליני ומחקרי כבר יותר מעשור. התומכנים עשויים מחומרים ביולוגיים המתכלים באיטיות ושומרים על נהור העורק פתוח עד להשלמת הכיסוי האנדותליאלי ובהמשך נספגים מבלי להותיר גוף זר בדפנות העורק הכלילי כפי שקורה עם תומכני המתכת המוכרים. בנסיון לסכם את גוף הידע הקליני המצטבר חוקרים מגרמניה ערכו סקירת ספרות מקיפה ומטה אנליזה של מחקרים אקראיים שהשוו את היעילות והבטיחות של תומכנים מתכלים המצופים אברלומיס (Everolimus) מול תומכני מתכת מצופים אף הם. תוצאות העבודה פורסמו לאחרונה בכתב העת The LANCET.

לטובת המחקר נסקרו מאגרי מידע רפואי מובילים ואותרו כל העבודות האקראיות (מ 2006 עד 2015) שהשוו את התוצאות הקליניות לטווח קצר וארוך של צנתורים כליליים בחולי מחלת לב איסכמית עם הכנסת תומכני מתכת המצופים באברולימוס מול תומכנים מצופים נספגים. תוצאת היעילות הראשית הייתה חידוש זרימת הדם התקינה (רווסקולריזציה) בעורק הכלילי המטופל ותוצאת הבטיחות הראשית הוגדרה כפקקת ודאית או סבירה קלינית בתומכן הנספג. תוצאות המשנה היו כשלון בטיפול בעורק החסום (תוצאה משולבת של מוות מסיבות לבביות, אוטם שריר הלב באזור הזילוח של עורק המטרה או כורח בצנתור חוזר לפתיחת עורק המטרה), אוטם שריר הלב בכל אזור מיוקרדיאלי, מוות והצרות מאוחרת של נהור התומכן.

במטה אנליזה נכללו שישה מחקרים (3,738 חולים בסה"כ), 2,337 חולים עברו צנתור עם הכנסת תומכן נספג מצופה אברולימוס ו 1,401 חולים עברו את הפעולה עם הכנסת תומכן מתכת מצופה אברולימוס. המעקב החציוני נמשך 12 חודשים. הסיכון לצנתור חוזר של עורק המטרה היה דומה בשתי הקבוצות (יחס סיכויים בהשוואה בין תומכן נספג לתומכן מתכת 0.97, 95% רווח בר סמך 0.66-1.43, P=0.87), כך גם הסיכון לכשלון הטיפול בעורק המטרה (יחס סיכויים 1.20, 0.90-1.6, P=0.21), אוטם שריר הלב (יחס סיכויים 1.36 , P=0.06) ומוות (יחס סיכויים 0.95, P=0.89). עם זאת הסיכון לפקקת ודאית או סבירה של התומכן היה גבוה משמעותית בקרב חולים שטופלו בתומכן נספג (יחס סיכויים 1.99, 85% רווח בר סמך 1.00-3.98, P=0.05), הסיכון הגבוה ביותר נרשם בשלושים הימים הראשונים לאחר הכנסת התומכן (יחס סיכויים 3.11 (1.24-7.82), P=0.02). כמו כן, ההצרות המאוחרת בנהור התומכן הייתה ניכרת יותר בתומכנים הנספגים לעומת תומכני המתכת (פער ממוצע משוקלל 0.08, 95% רווח בר סמך 0.05-0.12, P<0.0001).

לסיכום, התוצאות האנגיוגרפיות והקליניות של התומכנים הנספגים חיוביות אך לא חפות מחסרונות נקודתיים. ניתוח של ששת המחקרים הראה כי תומכנים נספגים המצופים באברולימוס לא נפלו מתומכני המתכת בשיעור הצנתורים החוזרים ובמרבית התוצאות הקליניות במעקב של שנה. עם זאת תומכנים נספגים נקשרו לסיכון גבוה יותר לפקקת של התומכן, במיוחד בתקופה הסמוכה לצנתור. נדרשים מחקרי המשך במספר גדול יותר של מטופלים, ריבוד החולים על פי מכלול סיכונייהם ובעיקר מעקב ארוך בכדי לבחון את מלוא הפוטנציאל הטמון בספיגתו של התומכן.

מקור:

Everolimus-eluting bioresorbable vascular scaffolds versus everolimus-eluting metallic stents: a meta-analysis of randomised controlled trialsn Cassese, Salvatore et al.  The Lancet

ערך: ד"ר צבי שליטנר

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה