מחקרים 05.01.2016

זמן במקום אנטיביוטיקה

חוקרים מספרד מצאו כי רישום אנטיביוטי מושהה במחלות דרכי נשימה נפוצות מונע שימוש יתר באנטיביוטיקה תוך שמירה על איכות הטיפול ועל שביעות רצון החולים

במחלות זיהומיות שמהלכן דינמי אחת השיטות המסייעות להמנע מרישום יתר של אנטיביוטיקה מבלי לגרוע מאיכות הטיפול היא שיטת הרישום המושהה, כלומר המרשם מופק במעמד הביקור במרפאה אך השימוש בו מותנה בהחמרה או אי הטבה בתסמיני המחלה בחלוף פרק זמן מוסכם. חוקרים מספרד בדקו מספר שיטות של רישום מושהה בכדי לאתר את המוצלחת שבהן בטיפול בדלקות שכיחות של דרכי הנשימה. תוצאות המחקר פורסמו לאחרונה בכתב העת Jama Internal Medicine.

למחקר קליני פתוח ואקראי גוייסו 405 מבוגרים עם דלקת דרכי נשימה עליונות חריפה מ 23 מרפאות ראשוניות ברחבי ספרד. המטופלים הוקצו אקראית לאחת מ 4 קבוצות מחקר: 1) קבוצה בה החולים קיבלו מרשם מושהה לאנטיביוטיקה לשימוש על פי החלטתם בהחמרה או אי הטבה בתסמיני המחלה לאחר מספר ימים מוגדר מראש. 2) קבוצה בה החולים הונחו לגשת למרפאתם לקבלת מרשם לאנטיביוטיקה במידה ומחלתם מחמירה או אינה משתפרת. 3) קבוצה בה החולים קיבלו מרשם לאנטיביוטיקה ללא השהייה ו 4) קבוצה בה החולים לא קיבלו אנטיביוטיקה בשום שלב. תוצאות המחקר הראשיות היו חומרת התסמינים ומשך המחלה. כל תסמין דורג על פי סולם ליקרט 6-point Likert scale (ציון 3-4 מוגדר כמתון, 5-6 כחמור). תוצאות המשנה כללו את שיעורי השימוש באנטיביוטיקה, שביעות הרצון של המטופלים ותפיסות המטופלים באשר ליעילות הטיפול האנטיביוטי.

מ 405 מטופלים 398 נותרו במעקב ונכללו בניתוח הסופי. גילם הממוצע של משתתפי המחקר עמד על 45 שנים, 136 מהם היו גברים (34.2%). חומרת התסמינים הממוצעת בקרב כל קבוצות המחקר נעה בין 1.8 ל 3.5 נקודות בסולם לייקרט, המשך הממוצע של המחלה והתסמינים בעת הביקור הראשון במרפאה עמד על 6 ימים. 19.9% מהחולים היו מעשנים ול 6.5% היה רקע של תחלואה נשימתית כרונית. התסמינים שתוארו בביקור הראשון במרפאה היו דומים בקרב נחקרי כל הקבוצות. תסמינים חמורים נמשכו בממוצע 3.6 ימים בקבוצת הטיפול האנטיביוטי המידי ו 4.7 ימים בזרוע ללא טיפול אנטיביוטי. המשך החציוני של תסמינים חמורים בקבוצת הטיפול המרפאתי המושהה וכן בקבוצת הטיפול האנטיביוטי המושהה אך נתון לשיקול המטופלים היה 3 ימים. חומרת התסמינים החציונית עמדה על 5 על פי סולם לייקרט בכל קבוצות המחקר, ההבדלים נרשמו רק בטווח הבינרבעוני בכל קבוצה. חולים שהוקצו לאחת הקבוצות המושהות או לקבוצה שבה לא נרשמה אנטיביוטיקה עשו שימוש בפחות תכשירים אנטיביוטיים והאמונה ביעילותן של התרופות האנטיביוטיות הייתה פחות רווחת בקרבם. שביעות הרצון של המטופלים הייתה אחידה לרוחב כל הקבוצות.

מסקנת החוקרים היא שטיפול אנטיביוטי מושהה משיג תוצאות קליניות דומות לטיפול אנטיביוטי מידי אך השימוש הכולל באנטיביוטיקה פוחת הודות להשהייה. השיטה, כאמור, כבר נמצאת בשימוש קליני שגרתי לדוגמא בדלקת האוזן התיכונה בילדים, סביר להניח שגם במחלות שמהלכן דינמי ניתן לאמץ את הגישה הטיפולית המוצעת ללא פגיעה בטיב הטיפול, תוך שימוש מושכל יותר באנטיביוטיקה ויצירת בסיס הסכמה רחב יותר בין רופאים למטופלים.

מקור:

Prescription Strategies in Acute Uncomplicated Respiratory InfectionsA Randomized Clinical Trial FREE ONLINE FIRST
Mariam de la Poza Abad, MD1; Gemma Mas Dalmau, MD2; Mikel Moreno Bakedano,  JAMA Intern Med. Published online December 21, 2015. doi:10.1001/jamainternmed.2015.7088

ערך: ד"ר צבי שליטנר

נושאים קשורים:  מחקרים,  דלקות דרכי נשימה עליונות,  צינון,  שפעת,  אנטיביוטיקה,  עמידות,  טיפול אנטיביוטי מושהה
תגובות
 
האחריות הבלעדית לתוכנן של תגובות שיפורסמו על ידי משתמשי האתר, תחול על המפרסם ועליו בלבד. על המגיבים להימנע מלכלול בתגובות תוכן פוגעני או כל תוכן אחר, שיש בו משום פגיעה או הפרת זכויות של גורם כלשהו