מחקרים 27.02.2016

שפעול של HBV במהלך טיפול מוצלח ב-HCV עם סופוסבוביר וסימפרביר

שני מקרים מראים כי יש צורך בניטור צמוד של רמות נגיף ה-HBV במהלך טיפול ב-HCV, במטופלים שהינם נשאים של שני הנגיפים

טיפול בדלקת הכבד מסוג C (הפטיטיס Cי, HCV) בעזרת תרופות אנטי-ויראליות, חזקות, ללא אינטרפרון, הפועלות באופן ישיר ואינן בעלות השפעה על דלקת הכבד מסוג B (הפטיטיס Bי, HBV), יכול להעלות את הסיכון לשפעול (ראקטיבציה) של HBV, במטופלים שהינם נשאים של שני הווירוסים.

במאמר זה החוקרים מציגים שני מקרים בהם היה שפעול של HBV במהלך טיפול פומי בסופוסבוביר (sofosbuvir , שם מסחרי: Sovaldi) ובסימפרביר (simeprevir, שם מסחרי: Olysio), ודנים בלקחים שניתן ללמוד ממקרים אלו.

המקרה הראשון הוא של מטופל בן 55, חולה כרוני ב-HBV ונשא של HCV גנוטיפ 1a. טיפולים קודמים ל-HCV בתרופות כגון ריבווירין (ribavirin, שם מסחרי: קופגוס/רבטול) לא יצרו תגובה וירולוגית ממושכת. בבדיקת דימות תהודה מגנטית (MRI) זוהה צירוזיס ויתר לחץ דם בשער הכבד. העומס הנגיפי של נגיף ה-HCV לפני הטיפול היה 1.3 מיליון IU/ml, ושל נגיף ה-HBVי 2,300 IU/ml.

טיפול בסופוסבוביר וסימפרביר גרם לירידה מהירה בעומס הנגיפי שהגיע לאחר 4 שבועות לרמה הנמוכה מסף הגילוי. בשבוע השביעי לטיפול החולה הראה סימנים של חולשה, בחילה וכאב בבטן העליונה. בבדיקה שבוצעה בשבוע שמונה נראתה צהבת חריפה, גדילה של הכבד וכן ערכי המעבדה היו מחוץ לטווח הנורמה. בהינתן ממצאים אלו הופסק הטיפול בסופוסבוביר וסימפרביר וניתן טיפול בטנופוביר ואמטריציטבין (emtricitabine/ tenofovir, שם מסחרי: טרובדה) בשל החשש לשפעול ה-HBV.

בשבוע 28 (20 שבועות מתום הטיפול) HCV עדיין נותר ברמה הנמוכה מסף הגילוי ו-HBV ירד לרמה של 20 IU/ml.

המקרה השני הוא של מטופל בן 57, חולה כרוני ב-HCV גנוטיפ 1a וללא וירמיה ידוע של HBV. בעבר החולה טופל בריברין ובתרופות נוספות אך לא הייתה תגובה וירולוגית. בדיקות דימות לא הראו צירוזיס או יתר לחץ דם בשער הכבד. העומס הנגיפי לפני הטיפול היה: HCVי- 8.6 מיליון IU/ml, ו-HBV היה ניתן לזיהוי, אך מתחת לרמות הניתנות לכימות (<20 UI/ml).

לאחר שבועיים של טיפול בסופוסבוביר וסימפרביר רמת ה-HCV הייתה נמוכה מסף הגילוי ורמתו של HBV עלתה ל-353 UI/ml. במדידה הבאה, בשבוע הרביעי מתחילת הטיפול, רמת ה-HCV נותרה כשהייתה ורמת ה-HBV הגיע ל-11,255 UI/ml. המטופל נותר אסימפטומטי ובדיקות תפקודי הכבד היו בטווח הנורמה. לטיפול בסופוסבוביר וסימפרביר הוספה גם טנופוביר כדי לתת מענה לשפעול של ה-HBV. לאחר 12 שבועות טיפול רמות שני הנגיפים היו מתחת לרמה הניתנת לגילוי.

החוקרים מסכמים, כי על אף שההנחיות הקיימות לטיפול ב-HCV אינן מנחות כיצד לטפל או לנטר מטופלים שהינם גם נשאי HBV, מקרים אלו מראים כי יש צורך בניטור צמוד של רמות ה-HBV במטופלים שהינם נשאים של שני הנגיפים ומקבלים טיפול ל-HCV.

החוקרים מוסיפים, כי יש לשקול בחיוב טיפול מוקדם ב-HBV במקרה של עלייה בעומס הנגיפי כדי למנוע דלקת חריפה של הכבד.

מקור:

Collins, J. M., Raphael, K. L., Terry, C., Cartwright, E. J., Pillai, A., Anania, F. A., & Farley, M. M. (2015). Hepatitis B Virus Reactivation During Successful Treatment of Hepatitis C Virus With Sofosbuvir and Simeprevir. Clinical Infectious Diseases. doi: 10.1093/cid/civ474

נושאים קשורים:  מחקרים,  סופוסבוביר,  סימפרביר,  שפעול HBV,  הפטיטיס אקוטי
תגובות