מעכב נקודת הבקרה החיסונית PD1, ניבולומאב (OPDIVO/ Nivolumab/BMS), הוכח כיעיל בטיפול בסרטן תאי כליה גרורתי (metastatic renal cell carcinoma (mRCC ואושר לשימוש קליני בהתוויה זו על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי. בחלק מהמקרים המחלה מתקדמת חרף הטיפול ונשאלת השאלה האם יש טעם להמשיך בעירויי ניבולומאב למרות ההתקדמות. תוצאות ניסוי קליני שבחן את הסוגיה פורסמו לאחרונה בכתב העת JAMA ONCOLOGY.

החוקרים ערכו ניתוח משנה של מחקר שלב 2 רב מרכזי אקראי שהחל במאי 2011 וכלל חולי clear cell mRCC אשר טופלו בתרופות אנטיאנגיוגניות לפני הטיפול בניבולומאב. שיעורי השרידות ללא התקדמות המחלה נקבעו נכון למאי 2013 וערכי השרידות הכוללת ומשך התגובה הקלינית נכון למרץ 2014.
חולים שטופלו מעבר להתקדמות הראשונה של הממאירות המוגדרת על פי RECIST Response Evaluation Criteria in Solid Tumors קיבלו את מנת הניבולומאב האחרונה יותר משישה שבועות לאחר זיהוי ההתקדמות, לעומתם חולים שלא המשיכו את הטיפול חדלו לקבל עירויי ניבולומאב לפני זיהוי ההתקדמות או בסמוך לזיהוי. כל החולים קיבלו ניבולומאב באחד משלושת המינונים הבאים - 0.3, 2 או 10 מ"ג לק"ג באורח תוך ורידי כל שלושה שבועות.

מתוך 168 חולים שטופלו בניבולומאב במחקר המקורי (גיל חציוני 61, 72% גברים) שלושה עשר חולים לא חוו התקדמות, אחד לא טופל כלל ו 154 חוו התקדמות חרף הטיפול, מהם 36 המשיכו לקבל ניבולומאב לאחר ההתקדמות, 26 המשיכו לקבל את הטיפול אך לפרק זמן קצר משישה שבועות ו 92 חדלו לקבל ניבולומאב בשל ההתקדמות.
לפני ההתקדמות הראשונה של הממאירות שיעור התגובה האובייקטיבית (גם על פי הגדרות RECIST עמד על 14% (5 חולים) ו 16% (15 חולים) בקרב מטופלים שהמשיכו בטיפול בהשוואה לאלו שלא המשיכו לקבל ניבולומאב מעבר להתקדמות המחלה, בהתאמה. שיעורי השרידות החציונית ללא התקדמות המחלה של החולים היו 4.2 חודשים (95% רווח בר סמך 2.8-5.5) ו 2.67 חודשים (95% רווח בר סמך 1.5-3.9), בהתאמה. לאחר ההתקדמות הראשונית נצפתה ירידה או התייצבות בגודל הנגעים הסרטניים אצל 25 חולים (69%) שטופלו על אף ההתקדמות.
תופעות הלוואי הקשורות לתרופה היו שכיחות יותר בקרב חולים שטופלו מעבר להתקדמות המחלה (81%  (29 חולים) לעומת 66% (61 חולים)), ואולם תקנון לזמן החשיפה המצטבר לניבולומאב הפך את המגמה (322.9 ארועים חריגים הקשורים לטיפול לאלף שנות מטופל בקבוצת החולים שהמשיכו לקבל ניבולומאב לעומת 518.7 ארועים בקרב חולים שהפסיקו את הטיפול).

לסיכום, תוצאות המחקר מצביעות על ירידה ברת קיימא בגודל הנגעים של סרטן תאי כליה מפושט או לכל הפחות התייצבות ממדיהם בקרב חולים שהמשיכו לקבל טיפול בניבולומאב חרף התקדמות ראשונה של המחלה על פי אומדן RECIST. פרופיל הבטיחות של הטיפול לא חרג מהמקובל כיום. החוקרים מציינים כי נדרשים מחקרים נוספים כדי לבסס את היתרון הקליני של טיפול מתמשך בניבולומאב חרף התקדמות הממאירות.

מקור:

George S, Motzer RJ, Hammers HJ, et al. Safety and Efficacy of Nivolumab in Patients With Metastatic Renal Cell Carcinoma Treated Beyond Progression: A Subgroup Analysis of a Randomized Clinical Trial.JAMA Oncol. Published online May 12, 2016. doi:10.1001/jamaoncol.2016.0775.

ערך: ד"ר צבי שליטנר

נושאים קשורים:  מחקרים,  ניבולומאב,  אופדיבו,  OPDIVO,  Nivolumab,  סרטן תאי כליה,  RCC,  אימונואונקולוגיה בחסות BMS,  אימונואונקולוגיה