מחקרים 16.01.2017

פמברוליזומאב (קיטרודה) יעילה יותר ולאורך זמן עם פרופיל בטיחות טוב יותר מדוסטקסל (טקסוטר) עבור NSCLC מתקדם עם ביטוי של PD-L1

מעקב ממושך אחר משתתפי מחקר KEYNOTE-010 אישר כי פמברוליזומאב (קיטרודה) מביאה לתגובה ממושכת, מאריכה הישרדות ומביאה לשיעור נמוך יותר של תופעות לוואי בהשוואה לדוסטקסל (טקסוטר) בקרב מטופלים עם סרטן ריאות מתקדם של תאים שאינם קטנים אשר מבטא PD-L1

מחקר KEYNOTE-010 הראה כי פמברוליזומאב (Pembrolizumab - Keytruda) מביא ליתרון בהישרדות הכללית בהשוואה לדוסטקסל (Docetaxel - Taxotere) בקרב מטופלים עם סרטן ריאות מתקדם של תאים שאינם קטנים (non-small cell lung cancer - NSCLC) עם ביטוי של PD-L1 על ידי 1% או 50% ויותר מתאי הגידול (ציון פרופורציית הגידול [tumor proportion score - TPS]י≥1% ו- ≥50%), ללא הבדל בין מינונים שונים של פמברוליזומאב. על מנת לאפיין טוב יותר את התוצאים בטווח הארוך של מחקר KEYNOTE-010, בוצע ניתוח נתונים שהתבסס על שישה חודשי מעקב נוספים.

1,034 מטופלים עם NSCLC שהתקדם למרות שתי מנות או יותר של כימותרפיה עם פלטינה במינון כפול ו- TPS ≥1% הוקצו אקראית לפמברוליזומאב במינון 2 או 10 מ"ג/ק"ג אחת לשלושה שבועות (Q3W) או לדוסטקסל במינון 75 מ"ג/מ"ר Q3W. לא הותרה הצלבה (מעבר לקבוצת הטיפול השנייה) עד דצמבר 2015. התגובה לטיפול הוערכה אחת לתשעה שבועות לפי קריטריוני הערכת התגובה בגידולים מוצקים (Response Evaluation Criteria In Solid Tumors – RECIST v1.1) בסקירה מרכזית. שיעורי ההישרדות הוערכו אחת לחודשיים לאחר הפסקת טיפול המחקר. הבדלים בהישרדות הכללית הוערכו באוכלוסייה עם כוונה לטפל על ידי מבחן דירוג לוג מרובד (stratified log-rank test).

הניתוח מתייחס לנתונים שנאספו עד מרץ 2016. חציון המעקב נמשך 19.2 חודשים. חציון משך החשיפה היה 106 ימים עבור פמברוליזומאב במינון 2 מ"ג/ק"ג (טווח: 1-773), 106 ימים עבור פמברוליזומאב במינון 10 מ"ג/ק"ג (1-742) ו- 62 ימים עבור דוסטקסל (1-462). פמברוליזומאב המשיכה להראות עליונות על דוסטקסל, ללא הבדל בין שני המינונים. שיעורי ההישרדות לאחר 18 חודשים היו 37% עם פמברוליזומאב במינון 2 מ"ג/ק"ג, 43% עם פמברוליזומאב במינון 10 מ"ג/ק"ג ו- 24% עבור דוסטקסל כאשר TPS ≥1%, ו- 46%, 52% ו- 24% כאשר ≥50%. שיעור התגובה האובייקטיבית היה גבוה יותר בקרב מטופלים שהוקצו לפמברוליזומאב והיו עם TPS ≥1% (19% לעומת 20% לעומת 10%) ו- ≥50% (29% לעומת 32% לעומת 9%, בהתאמה). 60% מהמטופלים שהגיבו לפמברוליזומאב ו- 15% מהמטופלים שהגיבו לדוסטקסל, כולל 65% ו- 15% שהיו עם TPS ≥50%, היו בחיים, ללא התקדמות ולא קיבלו טיפול נוסף נגד סרטן.

שיעור תופעות הלוואי הקשורות לטיפול היה נמוך יותר עם פמברוליזומאב 2 ו- 10 מ"ג/ק"ג, בהשוואה לדוסטקסל: 64% לעומת 67% לעומת 81% עבור תופעות לוואי בכל דרגה ו- 13% לעומת 17% לעומת 36% עבור תופעות לוואי בדרגות 3-5.

ניתוח זה, עם תקופת מעקב ממושכת יותר, אימת את היתרון של פמברוליזומאב (קיטרודה) על פני דוסטקסל (טקסוטר) מבחינת ההישרדות הכללית בקרב מטופלים עם NSCLC מתקדם וביטוי PD-L1 שקיבלו טיפול קודם. ניתוח זה אישר גם כי אין ההבדל בין מינונים שונים של פמברוליזומאב מבחינת התועלת והתגובה הממושכת לפמברוליזומאב, ולמרות חשיפה ממושכת יותר לפמברוליזומאב נצפה שיעור נמוך יותר של תופעות לוואי. ממצאים אלו תומכים בפמברוליזומאב כטיפול המוביל עבור מטופלים עם NSCLC וביטוי של PD-L1 שקיבלו טיפול קודם.

מקור:

Pembrolizumab (pembro) vs docetaxel (doce) for previously treated, PD-L1–expressing NSCLC: Updated outcomes of KEYNOTE-010

Herbst RS; Baas P; Kim D-W; Felip E; Pérez-Gracia JL; Han J-Y; Molina J; Kim J-H; Dubos-Arvis C; Ahn M-J; Majem M; Fidler MJ; de Castro Jr G; Garrido M; Shentu Y; Lubiniecki GM; Garon EB

נושאים קשורים:  מחקרים,  חוסמי נקודות בקרה,  קיטרודה,  פמברוליזומאב,  KEYNOTE-010,  דוסטקסל,  כימותרפיה על בסיס פלטינה,  סרטן ריאות של תאים שאינם קטנים,  NSCLC,  הישרדות כללית,  תגובה אובייקטיבית,  פרופיל בטיחות
תגובות