דלקת מפרקים שגרונית 24.07.2017

אדאלימומאב ואינפליקסימאב, אך לא אטנרצפט, עשויים להביא להופעת נוגדנים לתרופות שפוגעים ביעילות הטיפול התרופתי

טיפול ממושך בדלקת מפרקים שגרונית עם חוסמי TNF-α עלול להביא ליצירת נוגדנים נגד תרופות, אשר משמרים את הפעילות הדלקתית למרות הטיפול התרופתי. נוגדנים אלו נוצרים בקרב כשליש ממשתמשי אדאלימומאב (הומירה) ובשמינית ממשתמשי אינפליקסימאב (רמיקייד) ולא נוצרים כלל עקב שימוש באטנרצפט (אנברל)

המחקר הנוכחי בוצע במטרה להעריך את ההיארעות של נוגדנים נגד תרופות (anti-drug antibodies - ADA) בקרב מטופלים עם דלקת מפרקים שגרונית (rheumatoid arthritis - RA) הנוטלים תרופה ממשפחת חוסמי TNF-α: אטנרצפט (Etanercept - Enbrel), אדאלימומאב (Adalimumab - Humira) או אינפליקסימאב (Infliximab - Remicade). בנוסף ביקשו החוקרים לקבוע את הקשר האפשרי בין ריכוז השפל של התרופה (trough drug concentration), יעילות הטיפול ותוצאי הטיפול לפי דיווח המטופלים.

למחקר חתך רב-מרכזי גויסו מבוגרים עם RA שטופלו באופן רציף במשך 6-24 חודשים עם אטנרצפט, אדאלימומאב או אינפליקסימאב. ריכוזי השפל ו- ADA נמדדו במערכים בלתי-תלויים במהלך היומיים הראשונים לפני מתן המינון הבא המתוכנן.

מדדי יעילות כללו ציון במדד פעילות המחלה ב- 28 מפרקים (DAS28), פעילות מחלה נמוכה, נסיגה ושקיעת דם (ESR). נאספו נתונים לגבי היסטוריה רפואית ממוקדת של תגובות לעירוי או באתר ההזרקה, מחלת הנסיוב הזר (serum sickness) ואירועים תסחיפיים-פקקתיים.

המאפיינים הדמוגרפיים של 595 משתתפי המחקר (200 טופלו עם אטנרצפט, 199 עם אדאלימומאב ו- 196 עם אינפליקסימאב) היו דומים בקו הבסיס. חציון משך הטיפול עמד על 14.6, 13.5 ו- 13.1 חודשים עבור אטנרצפט, אדאלימומאב ואינפליקסימאב, בהתאמה. כל המטופלים שטופלו עם אטנרצפט נמצאו שליליים ל- ADA, בעוד ש- 31.2% ו- 17.4% מהמטופלים שטופלו עם אדאלימומאב ואינפליקסימאב, בהתאמה, נמצאו חיוביים לנוגדנים. מטופלים שטופלו עם אדאלימומאב או אינפליקסימאב שנמצאו חיוביים ל- ADA היו עם ריכוזי שפל נמוכים יותר, באופן מובהק, של התרופות הביולוגיות. נמצאו קשרים שליליים ביו ריכוזי השפל של התרופות לבין רמות CRP ו- ESR בקרב מטופלים שטופלו עם אדאלימומאב ואינפליקסימאב. שיעורי DAS28/ESR, פעילות מחלה נמוכה ושיעורי נסיגה היו גבוהים יותר בקרב מטופלים ללא ADA. שיעור האירועים הקליניים שדווחו היה נמוך.

נוגדנים עצמיים נגד תרופות נמצאו בקרב מטופלים שטופלו עם אדאלימומאב או אינפליקסימאב, אך לא עם אטנרצפט. מטופלים עם סרולוגיה שלילית ל- ADA הראו באופן כללי תוצאים קליניים טובים יותר בהשוואה למטופלים עם סרולוגיה חיובית לנוגדנים.

מקור: 

Moots RJ, Xavier RM, Mok CC, Rahman MU, Tsai WC, Al-Maini MH, Pavelka K, Mahgoub E, Kotak S, Korth-Bradley J, Pedersen R, Mele L, Shen Q, Vlahos B.
The impact of anti-drug antibodies on drug concentrations and clinical outcomes in rheumatoid arthritis patients treated with adalimumab, etanercept, or infliximab: Results from a multinational, real-world clinical practice, non-interventional study
PLoS One. 2017 Apr 27;12(4):e0175207. doi: 10.1371/journal.pone.0175207. eCollection 2017.

נושאים קשורים:  דלקת מפרקים שגרונית,  נוגדנים נגד תרופות,  חוסם TNF-α,  אטנרצפט,  אנברל,  אדאלימומאב,  הומירה,  אינפליקסימאב,  רמיקייד,  סרולוגיה חיובית,  שקיעת דם,  ESR,  CRP,  DAS28,  פעילות מחלה נמוכה,  נסיגה,  מחקרים
תגובות