פעילות יתר ראשונית של בלוטת יותרת התריס (primary hyperparathyroidosm; PHPT) היא מצב שכיח ובמקרים רבים אינה מלווה בתסמינים. הפרשת סידן עודפת בשתן נחשבת להתוויה לניתוח במקרים אלה, אך בפועל, מספר לא מבוטל של מטופלים עם פעילות יתר קלה עד בינונית אינם מועמדים לניתוח מסיבות שונות, או שאינם מעוניינים בו. בקרב המטופלים קיים סיכון לסיבוכים שונים, ביניהם היווצרות אבנים בדרכי השתן ופגיעה כלייתית, אך אין כיום בנמצא טיפול מקובל להפרשה יתרה של סידן בשתן במקרים אלה.
עוד בעניין דומה
במחקר שנערך בישראל במסגרת הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב ובבית החולים בילינסון, ביקשו החוקרים לבחון את בטיחותו ויעילותו של הטיפול בתיאזידים בקרב מטופלים עם PHPT.
במחקר רטרוספקטיבי התקבלו נתונים מרשומות רפואיות של מטופלים מהמרפאה האנדוקרינית בבית החולים, וכללו מידע הנוגע ל-14 גברים ו-58 נשים עם PHPT שטופלו בתיאזידים. נעשתה השוואה של מדדים שונים בעבור כל מטופל בטרם ולאחר התחלת הטיפול, כאשר המדדים העיקריים שנבדקו היו רמות סידן בדם ובשתן.
נתונים סטטיסטיים: מהנתונים עלה כי תחת טיפול בהידרוכלורותיאזיד במינונים של 12.5-50 מ"ג נראתה ירידה משמעותית ברמות הסידן המופרש בשתן (מ- 427 ± 174 mg/d ל- 251 ± 114 mg/d; P<0.001) וברמות PTH (מ- 115 ± 57 ng/L ל- 74 ± 36 ng/L), ללא שינוי משמעותי ברמות הסידן בסרום (10.7 ± 0.4 mg/dL ללא טיפול לעומת 10.5 ± 1.2 mg/dL עם טיפול; P=0.4). תוצאות אלו היו עקביות ללא תלות במינון הטיפול התרופתי.
סיכום: החוקרים מסכמים כי תיאזידים עשויים להוות טיפול יעיל ובטוח במינונים הנעים בין 12.5-50 מ"ג ליממה לצורך הפחתה של כמות הסידן המופרש בשתן ושל רמות PTH בקרב מטופלים עם פעילות יתר ראשונית של בלוטת יותרת התריס. עם זאת, יש להקפיד ולערוך מעקב תקופתי קבוע אחרי רמות הסידן בסרום בקרב מטופלים אלה.
מקור:
Tsvetov G et al. Thiazide treatment in primary hyperparathyroidism — a new indication for an old medication? J Clin Endocrinol Metab 2017 Apr 1; 102:1270.
עריכה: ד"ר טל בקרמן יוסקוביץ
תגובות אחרונות