סרטן שד חיובי ל- HER2 14.08.2017

טרסטוזומאב אמטנסין משפרת את שיעורי התגובה בסרטן שד חיובי ל-HER2 ולקולטן להורמון, בהשוואה לטרסטוזומאב עם טיפול אנדוקריני

מחקר ADAPT השווה בין טרסטוזומאב אמטנסין (קדסיילה), עם או ללא טיפול אנדוקריני, לבין טרסטוזומאב (הרצפטין) עם טיפול אנדוקריני, עבור סרטן שד חיובי ל-HER2 ולקולטן להורמון. טרסטוזומאב אמטנסין הביאה לשיעורי תגובה פתולוגית גבוהים פי 2.5-3 ולשיעורים גבוהים של תגובה מוקדמת בהשוואה לטרסטוזומאב, ללא קשר לטיפול האנדוקריני

סרטן שד חיובי ל-HER2 וחיובי לקולטן להורמון הינו תת-סוג של המחלה הקשור לרגישות נמוכה לכימותרפיה ותוצאים טובים במעט בהשוואה לסרטן שד חיובי ל-HER2 ושלילי לקולטן להורמון. ידוע מעט לגבי יעילות השילוב של טיפול אנדוקריני עם טרסטוזומאב (Trastuzumab - Herceptin) או עם השילוב של נוגדן ותרופה ציטוטוקסית - טרסטוזומאב אמטנסין (Trastuzumab emtansine – Kadcyla, T-DM1), עם או ללא טיפול אנדוקריני, עבור סרטן שד חיובי ל-HER2 ולקולטן להורמון.

מחקר ADAPTי(Adjuvant Dynamic Marker-Adjusted Personalized Therapy Trial Optimizing Risk Assessment and Therapy Response Prediction in Early Breast Cancer) של קבוצת המחקר ממערב גרמניה השווה את שיעורי התגובה הפתולוגית המלאה (pathologic complete response - pCR) של T-DM1 לעומת טרסטוזומאב עם טיפול אנדוקריני עבור סרטן שד בשלבים מוקדים, חיובי ל- HER2 ולקולטן להורמון. בוצע מחקר פרוספקטיבי ונאואדג'ובנטי בשלב II, בו השתתפו 375 מטופלות עם סרטן שד מוקדם חיובי ל- HER2 ולקולטן להורמון. המטופלות הוקצו אקראית ל-12 שבועות טיפול עם T-DM1 עם או ללא טיפול אנדוקריני, או לטיפול עם טרסטוזומאב עם טיפול אנדוקריני. התוצא העיקרי שנבחן היה pCRי (ypT0/is/ypN0 – העדר סרטן שד ברקמת השד ובקשריות הלימפה, ללא קשר לנוכחות קרצינומה בצינורית השד). תגובה מוקדמת הוערכה בביופסיות ליבה שבוצעו שלושה שבועות לאחר הטיפול (ירידה בפרוליפרציה של 30% ומעלה ב- Ki-67 או תגובה תאית). תוצאים משניים כללו את פרופיל הבטיחות וההשפעה המנבאת של תגובה מוקדמת על pCR. הטיפול האדג'ובנטי ניתן בהתאם להנחיות הלאומיות.

מאפייני המטופלות בקו הבסיס היו דומים בקבוצות הטיפול. למעלה מ- 90% מהמטופלות השלימו את הטיפול לפי הפרוטוקול. pCR נצפה בקרב 41.0% מהמטופלים שטופלו עם T-DM1, 41.5% מהמטופלות שטופלו עם T-DM1 וטיפול אנדוקריני ו- 15.1% מהמטופלות שטופלו עם טרסטוזומאב וטיפול אנדוקריני (p<0.001).י35.7% מהמטופלות שהגיבו בשלב מוקדם (67% מהמטופלות שהיו עם תגובות ברות-הערכה) השיגו pCR, בהשוואה ל-19.8% מהמטופלות שלא הגיבו בשלב מוקדם (יחס סיכויים [odds ratio - OR]:י2.2, 95% רווח בר סמך: 1.24-4.19). T-DM1 נקשרה לשכיחות גבוהה הרבה יותר של רעילויות בדרגות 1-2, בפרט תרומבוציטופניה, בחילות ועלייה באנזימי כבד. שיעורי הרעילות היו נמוכים בסך הכל, עם 17 מקרים של תופעות לוואי חמורות הקשורות לטיפול (5.3% מקבוצת T-DM1 ו- 3.1% מקבוצת הטרסטוזומאב).

מחקר ADAPT מצא כי טיפול נאואדג'ובנטי עם T-DM1 (קדסיילה), עם או ללא טיפול אנדוקריני, מביא לשיעורי תגובה פתולוגית קליניים ומשמעותיים יותר מאשר טרסטוזומאב (הרצפטין) בקרב מטופלות עם סרטן שד חיובי ל- HER2 וחיובי לקולטן להורמון. כמו כן, תופעות הלוואי של טיפול מערכתי נחסכו משיעור גדול של מטופלות בזכות הטיפול ב- T-DM1.

מקור: 

J Clin Oncol. 2017 Jul 6:JCO2016719815. doi: 10.1200/JCO.2016.71.9815.

נושאים קשורים:  סרטן שד חיובי ל- HER2,  טרסטוזומאב,  הרצפטין,  טרסטוזומאב אמטנסין,  קדסיילה,  T-DM1,  טיפול אנדוקריני,  מחקר ADAPT,  תגובה פתולוגית מלאה,  מחקרים,  סרטן שד
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
תגובות