למרות ההנחיות הרשמיות לטיפול וזמינות של טיפולים תרופתיים עם אישור וללא תווית עבור נרקולפסיה, הניהול הקליני של הפרעה נוירולוגית, כרונית וחשוכת מרפא זו נותר מאתגר.
עוד בעניין דומה
הטיפול בנרקולפסיה נקבע לרוב לפי תסמיני ההפרעה, אך בעת קבלת ההחלטה באיזו תרופה להשתמש יש לשקול גורמים נוספים המשפיעים על ההיענות לטיפול, היעילות והסבילות.
נרקולפסיה מסוג 1 מאופיינת בעיקר בישנוניות יתר במהלך היום וקטפלקסיה, בעוד שנרקולפסיה מסוג 2 מאופיינת בישנוניות יתר במהלך היום אך ללא קטפלקסיה. סוג ההפרעה עשוי להשפיע על ההחלטות הטיפוליות בעת התלבטות בין מתן תרופה יחידה המשפיעה על מספר תסמינים או מספר תרופות שכל אחת מהן משפיעה על מאפיין מסוים אחר של ההפרעה. מאפיינים אחרים הקשורים לטיפול התרופתי אשר משפיעים על בחירת הטיפול הינם משטרי המינון, סבילות ותגובות בין-תרופתיות אפשריות.
על המטופל להיות שותף פעיל בקבלת ההחלטות לגבי הטיפול התרופתי בנרקולפסיה. יש לדון בתלונות העיקריות של תסמינים, מטרות הטיפול, מסגרת פסיכולוגית וצריכת חומרים המשפיעים על אורח החיים (כגון אלכוהול, ניקוטין, קפאין וקנביס). יש להתחשב בנתונים אלו בעת ההחלטה על הטיפול המתאים. למרות שחסרים כלים ספציפיים לנרקולפסיה לניטור ההשפעה התרופתית, ניתן להשתמש במדדים קליניים אובייקטיביים וסובייקטיביים רלבנטיים, כגון שאלון הישנוניות של אפוורת (Epworth sleepiness scale - ESS) ומבחן שימור הערנות (Maintenance of Wakefulness Test) על מנת לצפות האם יעדי הטיפול יושגו או לא.
יש לדון בשיקולים אלו בעת קבלת ההחלטה על טיפול תרופתי לנרקולפסיה במטרה למצוא את הדרך הקלינית הטובה ביותר שעשויה לשפר את יעילות ניהול הטיפול של מטופלים עם נרקולפסיה.
מקור:
Clinical and practical considerations in the pharmacologic management of narcolepsy
תגובות אחרונות