המחקר בוצע בתבנית עוקבה תצפיתית פרוספקטיבית. במחקר השתתפו אסירים מ-39 בתי סוהר למבוגרים (32 של גברים ו-7 של נשים) ברחבי אנגליה אשר מהווים 95% מכלל אוכלוסיית האסירים המקבלת OST.

כלל האסירים אובחנו עם OUD וגויסו בין ספטמבר 2010 ל-אוגוסט 2013. השחרור הראשון התרחש בספטמבר 2010 והאחרון באוקטובר 2014. מעקב בוצע עד פברואר 2016 ובאנליזת התוצאות הוכללו 15,141 אסירים.

בעת השחרור 8,645 משתתפים הוגדרו כחשופים ל-OST ו-6,496 כלא חשופים ל-OST. משתתפים בקבוצה שלא היתה חשופה ל-OST לא קיבלו OST, הפסיקו טיפול עם OST או קיבלו מינון נמוך של OST.

התוצא העיקרי שנבדק היה תמותה כוללת (ACM) בארבעת השבועות הראשונים אחרי השחרור. תוצאים משניים כללו תמותה מהרעלות הקשורות בסמים (DRP) בארבעת השבועות הראשונים, ACM ו-DRP בין ארבעה שבועות לשנה וקבלה לטיפול גמילה מסמים בקהילה בארבעת השבועות הראשונים. בוצע שימוש במודל cox מתוקנן ולא מתוקנן (מין, גיל, הזרקת סמים, הפרעת שימוש באלכוהול, שימוש בבנזודיאזפינים, קוקאין, החלפת בתי סוהר וקבלה לטיפול בקהילה) לחישוב הבדלים בשיעורי תמותה וקבלה לטיפול בקהילה.

במהלך ארבעת השבועות אחרי השחרור נצפו 24 מקרי תמותה כוללת. שישה בקבוצת החשופים ל-OST ו-18 בקבוצת הלא-חשופים (יחס סיכונים=0.25; רווח בר-סמך 95%= 0.10-0.64). כמו כן, נצפו 18 מקרי תמותה מ-DRP: שיעור תמותה בקבוצת החשופים היה 0.47 לכל מאה שנות חיים לעומת 3.06 לכל מאה שנות חיים בקבוצת הלא-חשופים (יחס סיכונים=0.15; רווח בר-סמך 95%= 0.04-0.53). לא נצפה הבדל מובהק סטטיסטית בין הקבוצות בהיבט התמותה לאחר החודש הראשון. בקבוצת החשופים ל-OST נצפה סיכוי גבוה יותר להיכנס לתכנית גמילה מסמים בחודש הראשון לאחר השחרור (יחס סיכויים 2.47, 2.31-2.65). האפקט המגן של OST כנגד ACM ו-DRP לא פחת בתקנון לדמוגרפיה, גורמי סיכון למנת יתר, החלפת בתי סוהר או טיפול בקהילה (יחס סיכונים מתוקנן = 0.25, 0.09-0.64 ויחס סיכונים=0.15, 0.04-0.52).

מסקנת החוקרים היא כי שימוש בתחליפי אופיאוידים בכלא קשור בהפחתה של 75% בתמותה כללית ו-8% בתמותה הקשורה בסמים בחודש הראשון לאחר השחרור.

מקור:

Marsden, J. et al. (2017) Addiction.  112(8), 1408.

http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/add.13779/full

נושאים קשורים:  התמכרויות אופיאוידים,  מתאדון,  הרואין,  גמילה,  מחקרים