מטופלים עם אבחנה חדשה של סוכרת סוג 2 ותסמיני דיכאון היו בסיכון גבוה כמעט פי שלושה לסיבוכים מאקרווסקולריים, אך ללא השפעה על סיבוכים מיקרווסקולריים או שינויים בערכי ההמוגלובין המסוכרר. כמו כן, לחץ הקשור למחלת הסוכרת לא השפיע כלל על הסיכון לסיבוכים או לחוסר איזון גליקמי בשלב מוקדם זה של המחלה.
עוד בעניין דומה
מחקר עוקבה פרוספקטיבי זה נערך במסגרת רפואה ראשונית וכלל 1,735 מבוגרים ממגוון אתני רחב עם אבחנה חדשה (עד שישה חודשים) של סוכרת סוג 2.
החוקרים העריכו את הקשרים האפשריים בין תסמיני דיכאון, שהוערכו באמצעות שאלון בריאות המטופל המכיל תשעה פריטים (Patient Health Questionnaire-9 – PHQ-9, ציון 10 ומעלה מעיד על דיכאון וחומרתו), ולחץ הקשור למחלות הסוכרת, שהוערך במדד האזורים הבעייתיים בסוכרת (Problem Areas in Diabetes – PAID score, ציון 40 ומעלה מעיד על לחץ וחומרתו), לבין שינוי בהמוגלובין המסוכרר (HbA1c) על פני שנתיים כתוצא עיקרי ושיעורי ההיארעות של סיבוכי סוכרת כתוצא משני. מודלים רבי-משתנים שימוש לשקלול משתנים מתערבים אפשריים.
1,651 מטופלים (95.2%) מהעוקבה המקורית מילאו את שאלוני PHQ-9 ו- PAID בקו הבסיס. גילם הממוצע היה 56.2 ± 11.1 שנים, 55.1% היו גברים ו- 49.1% לא היו לבנים.
232 (14.1%) מטופלים היו עם תסמיני דיכאון ו-111 (6.7%) סבלו מלחץ הקשור לסוכרת. לאחר התאמה למשתנים מתערבים, נמצא כי תסמיני דיכאון אינם קשורים להרעה בערכי HbA1c. לאחר התאמה עבור גיל, מין, מוצא אתני, גורמי סיכון וסקולריים וטיפולים בסוכרת, תסמיני דיכאון נמצאו קשורים לסיכון מוגבר לסיבוכים ארעיים של כלי דם גדולים (סיבוכים מאקרווסקולריים; יחס סיכויים [odds ratio - OR]: 2.78, 95% רווח בר סמך: 1.19-6.49, p=0.018) אך לא לסיבוכים של כלי דם קטנים (סיבוכים מיקרווסקולריים). קשר זה נחלש (p=0.09) לאחר התאמה לריכוז אנטגוניסטים לקולטן של IL-1 בדם. לחץ הקשור לסוכרת לא נמצא קשור להרעה בערכי HbA1c או לסיבוכי סוכרת ארעיים.
בשנתיים הראשונות למחלת סוכרת סוג 2, ההשפעה של תסמיני דיכאון ולחץ על השליטה הגליקמית הינה מינימלית. עם זאת, קיים קשר בין תסמיני דיכאון לבין היארעות סיבוכים מאקרווסקולריים. דלקתיות מוגברת עשויה להיות משותפת לדיכאון ולסיבוכי סוכרת מאקרווסקולריים, אך כדי לאשר השערה זו יש לבצע מחקר דומה.
מקור:
תגובות אחרונות