ככל שהאל-וסת מתחילה בגיל צעיר יותר, הולך וגובר הסיכון לסוכרת סוג 2, כך מצא מחקר שכלל כ-3,600 נשים בגיל המעבר. מנגד, לתחילת אל-וסת בגיל מבוגר יחסית השפעה מעטה על הסיכוי להתפרצות מחלת הסוכרת.

מחקר זה בחן את הקשר בין הגיל שבו נפסק המחזור החודשי באופן טבעי לבין הסיכון לסוכרת סוג 2 ובדק האם קשר זה תלוי בגורמים מתווכים. המחקר כלל 3,639 נשים באל-וסת שהשתתפו במחקר רוטרדם הפרוספקטיבי ומבוסס האוכלוסיה.

גיל תחילת האל-וסת דווח באופן עצמי על ידי המשתתפות והוא יוחס כמשתנה רציף וחולק לקטגוריות: אל-וסת מאוד מוקדמת - לפני גיל 40; אל-וסת מוקדמת – 40-44; גיל תקין לתחילת האל-וסת – 45-55; אל-וסת מאוחרת – אחרי גיל 55. אירועים של סוכרת סוג 2 אותרו בעזרת רישומים רפואיים ומדידות גלוקוז שתועדו בביקורים במסגרת מחקר רוטרדם.

יחסי הסיכון (hazard ratios - HRs) ו-95% רווח בר סמך חושבו באמצעות מודלים לסיכונים יחסיים על שם קוקס, עם התאמה עבור משתנים מתערבים. במודל אחר בוצעה התאמה נוספת עבור גורמים מתווכים אפשריים, ביניהם השמנת יתר (obesity), רמות CRP, רמות גלוקוז ואינסולין בדם ורמות אסטרדיול (אסטרוגן) ואנדרוגנים בדם.

במהלך 9.2 שנות מעקב אותרו 348 נשים עם סוכרת סוג 2. לאחר התאמה עבור משתנים מתערבים, נמצא כי הסיכון (HR) לסוכרת סוג 2 גדל פי 3.7 (95% רווח בר סמך: 1.8-7.5) עבור נשים עם אל-וסת מוקדמת מאוד, פי 2.4 (1.3-4.3) עבור נשים עם אל-וסת מוקדמת ופי 1.60 (1.0-2.8) עבור נשים שהיו בגיל התקין לתחילת האל-וסת, זאת בהשוואה לנשים שהחלו את האל-וסת בגיל מבוגר (p<0.001).

הסיכון  לפתח סוכרת סוג 2 ירד ב-4% עם כל שנה נוספת שבה התעכבה תחילת האל-וסת (HR: 0.96, 95% רווח בר סמך: 0.94-0.98). קשר זה נותר יציב לאחר התאמות נוספות עבור מדד מסת הגוף (BMI), ממצאים גליקמיים, גורמי סיכון מטבוליים, רמות CRP, רמות הורמונים וגורמים גנטיים משותפים.

לסיכום, הפסקת הווסת בגיל מוקדם היא גורם סיכון בלתי-תלוי להתפרצות סוכרת סוג 2 בנשים בגיל המעבר.

מקור:

Age at natural menopause and risk of type 2 diabetes: a prospective cohort study

https://link.springer.com/article/10.1007/s00125-017-4346-8

נושאים קשורים:  גיל המעבר,  סוכרת סוג 2,  סיכון לסוכרת,  מחקר רוטרדם,  מחקרים,  אל וסת