במחקר אקראי, כפול-סמיות, מוצלב ומבוקר-פלצבו שנערך באיטליה, נבדקה היעילות של סטיריזין במינון 10 מ"ג לטיפול בתסמונת דמויית-שפעת כתופעת לוואי של טיפול באינטרפרון-בטא בחולים עם טרשת נפוצה הפוגתית-התקפית, אולם תוצאות המחקר מעידות כי טיפול בסטיריזין איננו יעיל על פני פלצבו לטיפול בתופעה

תסמונת דמויית-שפעת היאה תופעת לוואי נפוצה בקרב חולי טרשת נפוצה הפוגתית-התקפית (Relapsing-Remitting Multiple Sclerosis) אשר מקבלים טיפול באינטרפרון-בטא (משווק בישראל תחת השמות המסחריים Avonex או Rebif). אחד הסיכונים בתסמונת דמויית-שפעת הוא שהיא יכולה לגרום להיענות נמוכה לטיפול באינטרפרון-בטא ולהוביל להפסקתו לפני הזמן.

על רקע ההשערה כי אינטרלויקין-6 (IL-6) מעורב בהתרחשות של תסמונת דמויית-שפעת, הניחו החוקרים במחקר שלהלן כי טיפול בסטיריזין (משווק בישראל תחת השמות המסחריים Histazine, Zyllergy או Allergy-care) שהינו אנטגוניסט מדור שני לקולטן היסטאמיני H1 שמסוגל להפחית את הרמות של IL-6, עשוי לשפר מצב של תסמונת דמויית-שפעת על רקע טיפול באינטרפרון-בטא.

החוקרים ערכו מחקר פיילוט, אקראי, מוצלב, כפול-סמיות ומבוקר-פלצבו על מנת להעריך את היעילות של מתן 10 מ"ג של סטיריזין לאחר כל זריקה של אינטרפרון-בטא בחולי טרשת נפוצה הפוגתית-התקפית שסובלים מתסמונת דמויית-שפעת, וזאת בנוסף לטיפול המקובל בתסמונת דמויית-שפעת, שכולל אצטאמינופן או תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים (NSAIDs).

המטופלים חולקו באופן אקראי לשני רצפי טיפול: האחד כלל טיפול בן 4 שבועות עם פלצבו שהוסף לטיפול המקובל בתסמונת דמויית-שפעת, ולאחר מכן טיפול בן 4 שבועות עם סטיריזין בנוסף לטיפול המקובל; השני כלל טיפול עם סטיריזין כאמור לעיל, ולאחר מכן טיפול בפלצבו. נקודת הסיום העיקרית ליעילות הייתה השינוי הממוצע בחומרת התסמונת דמויית-השפעת (לפי סולם אנלוגי ויזואלי בן 11 דרגות) לאחר 4 שבועות של טיפול בכל רצף.

45 מטופלים (71.1% נשים, גיל ממוצע: 39.1, זמן ממוצע שחלף מאז האבחנה של טרשת נפוצה הפוגתית-התקפית: 5.8 שנים) חולקו באופן אקראי בין רצפי הטיפולים. ההבדלים בעוצמת התסמונת דמויית-השפעת בין הקבוצה שקיבלה סטיריזין והקבוצה שקיבלה פלצבו לא היו מובהקים מבחינה סטטיסטית: הציונים הממוצעים בסולם האנלוגי הוויזואלי 4 שעות לאחר קבלת זריקת אינטרפרון-בטא היו 3.57 ו-3.42 בקבוצת הסטיריזין והפלצבו בהתאמה (ההפרש: 0.15-, רווח בר-סמך 95%: 0.74- עד 0.44, p = 0.6029). בין שני הטיפולים היה דמיון גם מבחינת מדידות יעילות אחרות ומבחינת פרופיל הבטיחות/סבילות.

המסקנה העולה ממחקר זה הינה שלתוספת של סטיריזין לטיפול המקובל בתסמונת דמויית-שפעת על רקע טיפול באינטרפרון-בטא במטופלים הסובלים מטרשת נפוצה הפוגתית-התקפית ככל הנראה אין יתרונות משמעותיים בהשוואה לפלצבו.

מקור:

Landi D, Albanese M, Buttari F, et al. Management of flu-like syndrome with cetirizine in patients with relapsing-remitting multiple sclerosis during therapy with interferon beta: Results of a randomized, cross-over, placebo-controlled pilot study. PLoS ONE. 2017;12(7):e0165415.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28686675

נושאים קשורים:  טרשת נפוצה,  אינטרפרון-בטא,  סטיריזין,  תסמונת דמויית שפעת,  תרופות אנטי-היסטמיניות,  מחקרים