טרשת נפוצה 08.11.2017

יעילות סטיריזין בטיפול בתסמונת דמוית שפעת הנלווית לטיפול באינטרפרון-בטא לטרשת נפוצה

הערכת היעילות של מתן 10 מ"ג של סטיריזין לאחר כל זריקה של אינטרפרון-בטא בחולי טרשת נפוצה הפוגתית-התקפית שסובלים מתסמונת דמויית שפעת

טרשת נפוצה (צילום: אילוסטרציה)
טרשת נפוצה (צילום: אילוסטרציה)

במחקר אקראי, כפול-סמיות, מוצלב ומבוקר-פלצבו שנערך באיטליה, נבדקה היעילות של סטיריזין במינון 10 מ"ג לטיפול בתסמונת דמויית-שפעת כתופעת לוואי של טיפול באינטרפרון-בטא בחולים עם טרשת נפוצה הפוגתית-התקפית, אולם תוצאות המחקר מעידות כי טיפול בסטיריזין איננו יעיל על פני פלצבו לטיפול בתופעה

תסמונת דמויית-שפעת היאה תופעת לוואי נפוצה בקרב חולי טרשת נפוצה הפוגתית-התקפית (Relapsing-Remitting Multiple Sclerosis) אשר מקבלים טיפול באינטרפרון-בטא (משווק בישראל תחת השמות המסחריים Avonex או Rebif). אחד הסיכונים בתסמונת דמויית-שפעת הוא שהיא יכולה לגרום להיענות נמוכה לטיפול באינטרפרון-בטא ולהוביל להפסקתו לפני הזמן.

על רקע ההשערה כי אינטרלויקין-6 (IL-6) מעורב בהתרחשות של תסמונת דמויית-שפעת, הניחו החוקרים במחקר שלהלן כי טיפול בסטיריזין (משווק בישראל תחת השמות המסחריים Histazine, Zyllergy או Allergy-care) שהינו אנטגוניסט מדור שני לקולטן היסטאמיני H1 שמסוגל להפחית את הרמות של IL-6, עשוי לשפר מצב של תסמונת דמויית-שפעת על רקע טיפול באינטרפרון-בטא.

החוקרים ערכו מחקר פיילוט, אקראי, מוצלב, כפול-סמיות ומבוקר-פלצבו על מנת להעריך את היעילות של מתן 10 מ"ג של סטיריזין לאחר כל זריקה של אינטרפרון-בטא בחולי טרשת נפוצה הפוגתית-התקפית שסובלים מתסמונת דמויית-שפעת, וזאת בנוסף לטיפול המקובל בתסמונת דמויית-שפעת, שכולל אצטאמינופן או תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים (NSAIDs).

המטופלים חולקו באופן אקראי לשני רצפי טיפול: האחד כלל טיפול בן 4 שבועות עם פלצבו שהוסף לטיפול המקובל בתסמונת דמויית-שפעת, ולאחר מכן טיפול בן 4 שבועות עם סטיריזין בנוסף לטיפול המקובל; השני כלל טיפול עם סטיריזין כאמור לעיל, ולאחר מכן טיפול בפלצבו. נקודת הסיום העיקרית ליעילות הייתה השינוי הממוצע בחומרת התסמונת דמויית-השפעת (לפי סולם אנלוגי ויזואלי בן 11 דרגות) לאחר 4 שבועות של טיפול בכל רצף.

45 מטופלים (71.1% נשים, גיל ממוצע: 39.1, זמן ממוצע שחלף מאז האבחנה של טרשת נפוצה הפוגתית-התקפית: 5.8 שנים) חולקו באופן אקראי בין רצפי הטיפולים. ההבדלים בעוצמת התסמונת דמויית-השפעת בין הקבוצה שקיבלה סטיריזין והקבוצה שקיבלה פלצבו לא היו מובהקים מבחינה סטטיסטית: הציונים הממוצעים בסולם האנלוגי הוויזואלי 4 שעות לאחר קבלת זריקת אינטרפרון-בטא היו 3.57 ו-3.42 בקבוצת הסטיריזין והפלצבו בהתאמה (ההפרש: 0.15-, רווח בר-סמך 95%: 0.74- עד 0.44, p = 0.6029). בין שני הטיפולים היה דמיון גם מבחינת מדידות יעילות אחרות ומבחינת פרופיל הבטיחות/סבילות.

המסקנה העולה ממחקר זה הינה שלתוספת של סטיריזין לטיפול המקובל בתסמונת דמויית-שפעת על רקע טיפול באינטרפרון-בטא במטופלים הסובלים מטרשת נפוצה הפוגתית-התקפית ככל הנראה אין יתרונות משמעותיים בהשוואה לפלצבו.

מקור:

Landi D, Albanese M, Buttari F, et al. Management of flu-like syndrome with cetirizine in patients with relapsing-remitting multiple sclerosis during therapy with interferon beta: Results of a randomized, cross-over, placebo-controlled pilot study. PLoS ONE. 2017;12(7):e0165415.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28686675

נושאים קשורים:  טרשת נפוצה,  אינטרפרון-בטא,  סטיריזין,  תסמונת דמויית שפעת,  תרופות אנטי-היסטמיניות,  מחקרים
תגובות
 
האחריות הבלעדית לתוכנן של תגובות שיפורסמו על ידי משתמשי האתר, תחול על המפרסם ועליו בלבד. על המגיבים להימנע מלכלול בתגובות תוכן פוגעני או כל תוכן אחר, שיש בו משום פגיעה או הפרת זכויות של גורם כלשהו