זהו מחקר בינלאומי, רב-מרכזי, עם סמיות כפולה והקצאה אקראית, בו השתתפו 643 נשים לאחר גיל המעבר הסובלות מאוסטיאופורוזיס, שטופלו קודם לכן בביספוספונטים פומיים לזמן ממוצע של 6 שנים. המשתתפות הוקצו ביחס 1:1 לקבלת זריקה תת-עורית של דנוסומאב במינון 60 מ"ג אחת לשישה חודשים יחד עם עירוי אינבו חד-פעמי, או לקבלת עירוי ורידי חד-פעמי של חומצה זולדרונית במינון 5 מ"ג יחד עם זריקת אינבו תת-עורית אחת לשישה חודשים, למשך 12 חודשים. התוצאים העיקריים שנבחנו היו שינויים ב- BMD ובסמני שחלוף העצם.
עוד בעניין דומה
השינוי ב-BMD מרמת הבסיס ב- 12 חודשי הטיפול היה גדול יותר באופן מובהק עם דנוסומאב בהשוואה לחומצה זולדרונית בעמוד השדרה המותני (תוצא עיקרי; 3.2% לעומת 1.1%; p<0.0001), באגן (1.9% לעומת 0.6%; p<0.0001), צוואר הירך (1.2% לעומת 0.1%-, p<0.0001) ו- 1/3 מעצם הרדיוס (0.6% לעומת 0.0%, p<0.05). הירידה מהבסיס הייתה גדולה יותר עם דנוסומאב בהשוואה לחומצה זולדרונית עבור סמני העצם C-telopeptide בכל נקודות הזמן ועבור N-terminal propeptide לאחר חודש ובכל נקודות הזמן לאחר שלושה חודשים (p<0.05 עבור כולם). השינויים באחוזים מהבסיס ברמות הורמון הפאראתירואיד (PTH) בדם היו גדולים יותר, באופן מובהק, לאחר שלושה ותשעה חודשים עם דנוסומאב, בהשוואה לחומצה זולדרונית (p<0.05 עבור כולם). תופעות הלוואי היו דומות בשתי הקבוצות. המחקר אמנם לא תוכנן על מנת לבדוק את שיעור הופעת שברים, אך אלו תועדו כתופעת לוואי כאשר נצפו 15 שברים בקבוצת החומצה הזולדרונית וכ-7 בלבד בקבוצת הדנוסומאב.
לסיכום, בקרב נשים לאחר גיל המעבר עם אוסטיאופורוזיס, שטופלו בעבר עם ביספוספונטים פומיים, דנוסומאב קשורה בעלייה גדולה יותר בצפיפות העצם בכל אתרי השלד שנבדקו וכן בירידה גדולה יותר בסמני שחלוף העצם בהשוואה לחומצה זולדרונית.
מקור:
Denosumab or Zoledronic Acid in Postmenopausal Women With Osteoporosis Previously Treated With Oral Bisphosphonates
J Clin Endocrinol Metab. 2016 Aug;101(8):3163-70. doi: 10.1210/jc.2016-1801. Epub 2016 Jun 6.
תגובות אחרונות