הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (להלן ADHD) היא ההפרעה המנטאלית השכיחה ביותר בתקופות הילדות וההתבגרות. תרופות סטימולנטיות מהוות טיפול קו ראשון יעיל להפרעה, כטיפול יחיד או בשילוב עם טיפול התנהגותי. השימוש בתרופות לטיפול ב-ADHD אמנם נפוץ, אך ההתמדה והרצף הטיפולי לאורך זמן לקויים מאד. לאור ההשפעה המיטיבה של הטיפול התרופתי על מגוון תחומי חיים בקרב ילדים ובני נוער (הישגים בלימודים, יכולות חברתיות, התנהגות בעת נהיגה וכו'), ההיענות הנמוכה לטיפול התרופתי מהווה בעיה משמעותית בתחום בריאות הציבור.
עוד בעניין דומה
במחקר איכותני קודם הצליחו החוקרים לאפיין חלק מהגורמים לקושי של ילדים ובני נוער להתמיד בטיפול התרופתי ל-ADHD; חלקם, למשל, אינם מאמינים שהתרופה עוזרת להם; אחרים לא אוהבים מה שהתרופה גורמת להם להרגיש. אולם, טרם בוצע מחקר בהיקף גדול לבדיקת הגורמים להיענות הנמוכה לטיפול תרופתי ל-ADHD בקרב ילדים ובני נוער.
במחקר שבוצע בבית החולים לילדים בסינסינטי, אוהיו, והתפרסם לאחרונה בכתב העת Academic Pediatrics, ביקשו החוקרים למפות את הגורמים השונים לקושי של ילדים ובני נוער להתמיד בטיפול התרופתי ל-ADHD ולבחון את הפגיעה התפקודית בעקבות הפסקת הטיפול.
לצורך כך השתמשו החוקרים במדגם המחקר הפרוספקטיבי Multimodal Treatment of Study of Children With ADHDי(The MTA study). המחקר כלל 372 נבדקים מקרב מדגם ה-MTA בגיל ממוצע של 21.0 שנים (כעבור 12 שנים מתחילת מחקר ה-MTA, סטיית תקן – 1.1 שנים), 76% מהם בנים, 64% לבנים, 19% אפרו-אמריקנים, 6% היספנים ו-9% ממוצא מעורב. הערכת הגורמים השונים להפסקת/חידוש הטיפול התרופתי בוצעה באמצעות השאלון ADHD Med Reasons שהועבר לילדים בשנה ה-12 למעקב במסגרת מחקר ה-MTA, ובו נתבקשו הילדים לשחזר רטרוספקטיבית את מהלך הטיפול התרופתי ל-ADHD.
על פי תוצאות המחקר, 77% מהנבדקים (286 מתוך 372) דיווחו על הפסקת הטיפול התרופתי למשך חודש ומעלה במהלך תקופת הטיפול. גיל הנבדקים הממוצע בעת הפסקת הטיפול עמד על 13.3 שנים. הגורמים השונים להפסקת הטיפול התרופתי (לפי סדר שכיחותם):
- חוסר יעילות/נחיצות של הטיפול
- תופעות לוואי
- קושי טכני בהשגת/נטילת התרופה
- חשש מפני הסטיגמה החברתית המיוחסת לטיפול
17% מהנבדקים (64 מתוך 372) דיווחו על חידוש הטיפול התרופתי לאחר הפסקה של חודש ומעלה. הגורמים המובילים לחידוש הטיפול הם ההבנה של המטופל כי התרופה בכל זאת עוזרת ונחוצה ומציאת פתרון לקושי הטכני בהשגת התרופה ונטילתה.
עוד נמצא במחקר כי הסיבות המיוחסות על ידי הנבדקים להפסקת הטיפול התרופתי ו/או חידושו משתנות עם הגיל, וכי ההתערבות ההורית בהחלטה על הפסקת הטיפול התרופתי ו/או חידושו פוחתת עם הגיל. בין אם חידשו את הטיפול התרופתי או לא, כמעט כל הנבדקים חוו פגיעה תפקודית ברמה כלשהי בעקבות הפסקת הטיפול.
מהמחקר עולה כי מרבית הילדים ובני הנוער יתקשו להתמיד בטיפול התרופתי ל-ADHD לאורך זמן מסיבות שונות, המשתנות בהתאם לגיל, ויחוו פגיעה תפקודית בעקבות הפסקת הטיפול. רק מיעוט מקרב המטופלים יחדשו את הטיפול התרופתי לאחר הפסקה ממושכת, על אף הפגיעה התפקודית המתרחשת ברובם המכריע. מומלץ אפוא לבנות לכל מטופל אסטרטגיה טיפולית מתאימה בהתאם לגילו ולקשיים שהוא מייחס לטיפול התרופתי, על מנת להגביר את היענותו לטיפול ויכולתו להתמיד בו על אף הקשיים.
מקור:
תגובות אחרונות