הפרעה דו-קוטבית 25.04.2018

יעילות הטיפול הפרמקולוגי במניעת אשפוזים חוזרים בהפרעה דו-קוטבית

המחקר בחן והשווה את יעילות סוגי הטיפול התרופתי ודרכי המתן במניעת אשפוזים פסיכיאטריים חוזרים בקרב מטופלים עם הפרעה דו-קוטבית

תרופות אנטי-פסיכיאטריות (צילום: אילוסטרציה)
תרופות פסיכיאטריות (צילום: אילוסטרציה)

מייצבי מצב-רוח ותרופות אנטי-פסיכוטיות הינם הטיפול האחזקתי העיקרי בהפרעה דו-קוטבית. ליתיום נחשב כטיפול היעיל ביותר לייצוב מצב הרוח, אך ישנו מחסור במידע בנוגע לתוצאים הבריאותיים הקשורים לטיפולים ספציפיים וכן במידע השוואתי בנוגע ליעילות ארוכת הטווח של תרופות המשפיעות על מצב הרוח או דרכי המתן שלהן ביעילות מניעת אשפוזים חוזרים.

מחקר זה נועד בכדי לבחון את יעילות הטיפול הפרמקולוגי במניעת אשפוזים חוזרים. לצורך כך, נערך מחקר עוקבה כלל-ארצי בקרב מטופלים עם הפרעה דו-קוטבית.

מחקר עוקבה זה בחן את הסיכון לאשפוז מסיבות פסיכיאטריות, קרדיו-וסקולריות וכן אשפוז מכל הסיבות החל מינואר 1987 ועד דצמבר 2012, בקרב כל המטופלים בפינלנד אשר אושפזו עקב הפרעה דו-קוטבית (18,018 משתתפים, זמן מעקב ממוצע – 7.2 שנים) תוך שימוש במאגרי מידע כלל-ארציים בנוגע לאשפוז והתרופות שניתנו.

הניתוח הסטטיסטי הראשוני נערך באופן פרטני ובו כל מטופל היווה את קבוצת הביקורת עבור עצמו כדי למנוע הטיית בחירה. החוקרים ביצעו ריבוד עבור תרופות המשפיעות על מצב הרוח, משך המחלה וזמני החשיפה ואי-חשיפה לתרופות. ניתוח סטטיסטי בוצע החל מינואר 1996 ועד דצמבר 2012. התוצא העיקרי של מחקר זה הינו יחס הסיכונים עבור אשפוזים חוזרים.

מתוך משתתפי מחקר זה (9,558 נשים ו-8,460 גברים; גיל ממוצע 46.6 [17.0] שנים), 9,721 מטופלים (54%) עברו לפחות אשפוז חוזר אחד.

בהשוואה בין שימוש לאי-שימוש בתרופות ספציפיות, עבור הזרקות ארוכות טווח של ריספרידון (יחס סיכונים, 0.58 [רווח בר-סמך 95%, 0.34-1.00]), גאבאפנטין (יחס סיכונים, 0.58 [רווח בר-סמך 95%, 0.44-0.77]), הזרקות ארוכות טווח של פרפנזין (יחס סיכונים, 0.60, [רווח בר-סמך 95% , 0.41-0.88]) וליתיום קרבונט (יחס סיכונים 0.67 [רווח בר-סמך 95%, 0.60-0.73]) נמצאו כקשורים באופן מובהק סטטיסטית לירידה בסיכון לאשפוזים פסיכיאטריים חוזרים.

בנוגע לאשפוז מכל הסיבות, ליתיום (יחס סיכונים 0.71, [רווח בר-סמך 95%, 0.66-0.76]) נמצא כקשור לירידה בסיכון. הטיפול האנטי-פסיכוטי הנפוץ ביותר, קטיאפין פומראט, הראה רק יעילות מתונה (סיכון לאשפוז חוזר פסיכיאטרי: יחס סיכונים, 0.92, [רווח בר-סמך 95%, 0.85-0.98]; סיכון לאשפוז מכל הסיבות: יחס סיכונים, 0.93, [רווח בר-סמך 95%, 0.88-0.98]).

הזרקות ארוכות טווח נמצאו כקשורות לתוצאים טובים יותר באופן משמעותי בהשוואה לטיפול פומי זהה (סיכון לאשפוזים פסיכיאטריים חוזרים: יחס סיכונים, 0.70, [רווח בר-סמך 95%, 0.55-0.90]; סיכון לאשפוז מכל הסיבות: יחס סיכונים 0.70 [רווח בר-סמך 95%, 0.57-0.86]). תוצאות הניתוח הסטטיסטי הראו אפקט מיטיב קבוע רק עבור שימוש בליתיום והזרקות ארוכות טווח בהשוואה לטיפול הפומי המקביל.

לסיכום, ליתיום נמצא כטיפול לייצוב מצב הרוח היעיל ביותר, הזרקות ארוכות טווח הן היעילות ביותר בטיפול אנטי-פסיכוטי, במניעת אשפוזים עקב מחלות מנטליות או פיזיקליות.

מקור: 

Lähteenvuo, M,. et al. (2018) JAMA Psychiatry. 75(4)

https://jamanetwork.com/journals/jamapsychiatry/article-abstract/2673379?redirect=true

נושאים קשורים:  מחקרים,  הפרעה דו קוטבית,  אשפוזים חוזרים,  אשפוזים פסיכיאטריים,  טיפול תרופתי בהפרעה דו-קוטבית
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
תגובות
 
האחריות הבלעדית לתוכנן של תגובות שיפורסמו על ידי משתמשי האתר, תחול על המפרסם ועליו בלבד. על המגיבים להימנע מלכלול בתגובות תוכן פוגעני או כל תוכן אחר, שיש בו משום פגיעה או הפרת זכויות של גורם כלשהו