פרפור עליות 01.05.2018

האם ניתן להסתפק בטיפול אנטיטרומבוטי כפול לאחר צנתור בחולים עם פרפור עליות?

טיפול אנטיטרומבוטי כפול או משולש? איזה מהם עדיף ומהי השפעתו על האירועים הטרומבואמבוליים לאחר צנתור בחולים עם פרפור עליות?

טיפול אנטיטרומבוטי משולש עם וורפרין ושתי תרופות נוגדות טסיות הינו טיפול הבחירה לאחר צנתור מלעורי (PCI) בחולים עם פרפור עליות אך טיפול זה כרוך בשיעורי דמם גבוהים.

במחקר רב מרכזי זה, 2,725 חולים עם פרפור עליות שעברו צנתור חולקו בצורה אקראית לקבל טיפול משולש עם וורפרין, מעכב P2Y12 (קלופידוגרל או טיקגרלור) ואספירין (למשך 1-3 חודשים) (קבוצת הטיפול המשולש) או טיפול כפול עם דביגטרן (110 או 150 מ"ג פעמיים ביום) ומעכב P2Y12 (קלופידוגרל או טיקגרלור) ללא אספירין (110 או 150 מ"ג פעמיים ביום) (קבוצת הטיפול הכפול).

מחוץ לארצות הברית, חולים מבוגרים (80 שנים או יותר; שבעים שנים או יותר ביפן) קיבלו באופן אקראי טיפול משולש או כפול עם דביגטרן במינון 110 מ"ג. התוצא העיקרי שנבדק היה אירועי דמם משמעותי או אירועי דמם לא משמעותי בעלי חשיבות קלינית במהלך תקופת המעקב (זמן מעקב ממוצע 14 חודשים). בנוסף, המחקר בחן את אי-נחיתות הטיפול המניעתי עם דביגטרן לעומת הטיפול המשולש עם וורפרין בהיבט ההיארעות של תוצא משולב המכיל אירועים טרומבואמבוליים (אוטם שריר הלב, שבץ או תסחיף מערכתי), תמותה או צנתורים לא מתוכננים.

ההיארעות של התוצא העיקרי היתה 15.4% בקבוצת ה-110 מ"ג במסגרת הטיפול הכפול לעומת 26.9% בקבוצת הטיפול המשולש (יחס סיכונים, 0.52, רווח-בר סמך 95%, 0.42-0.63; p<0.001 עבור אי נחיתות; p<0.001 עבור עליונות) ו-20.2% עבור קבוצת ה-150 מ"ג במסגרת הטיפול כפול לעומת 25.7% בקבוצת הטיפול המשולש המקבילה שלא כללה חולים מבוגרים מחוץ לארצות הברית (יחס סיכונים, 0.72, 0.58-0.88; p<0.001 עבור אי-נחיתות).

ההיארעות של תוצא היעילות המשולב הייתה 13.7% בשתי קבוצות הטיפול הכפול יחדיו לעומת 13.4% בקבוצת הטיפול המשולש (יחס סיכונים, 1.04; 0.84-1.29; p=0.005 עבור אי נחיתות). השיעור של תופעות לוואי קשות היה ללא הבדל בין שתי הקבוצות.

מסקנת החוקרים היא כי בקרב חולים עם פרפור עליות שעברו צנתור הסיכון לדמם הינו נמוך ביותר בקרב חולים שקיבלו טיפול כפול עם דביגרטן ומעקב P2Y12 לעומת חולים שקיבלו טיפול משולש עם וורפרין, מעכב P2Y12 ואספירין. טיפול כפול נמצא כלא-נחות לעומת טיפול משולש בהיבט הסיכון לאירועים טרומבואמבוליים.

מקור:

Cannon, C.P. et al.  (2017) NEJM. Online

נושאים קשורים:  מחקרים,  דביגרטן,  דמם,  פרפור עליות,  צנתור,  PCI,  P2Y12,  אספירין,  טרומבואמבוליזם,  שבץ,  אוטם שריר הלב,  קלופידוגרל,  טיקגרלור
תגובות