מחקרי עכברים הראו כי פרוסטגלנדינים וטסיות המופרשים מהגידול מקדמים את התפתחות הגידול וכן מסייעים בהתחמקות ממערכת החיסון.

מטרת מחקר זה היתה לקבוע האם אספירין מסייע בהשגת שרידות ארוכה יותר במטופלים עם מלנומה. לצורך כך נערך מחקר עוקבה רטרוספקטיבי שכלל 1,522 מטופלים באוניברסיטת אינדיאנה אשר אובחנו כחולים במלנומה בין השנים 2000 ו-2014 ובוצע עבורם מעקב עד ספטמבר 2016.

החוקרים מצאו כי שימוש באספירין כקשור לשרידות כללית ארוכה יותר בניתוח סטטיסטי חד-גורמי ולאחר התאמה לגיל, שלב הגידול ואופן הטיפול (יחס סיכונים, 0.58; רווח בר-סמך 95%, 0.45-0.75).

עם זאת, שימוש באספירין לא נמצא כקשור לשרידות במטופלים עם מלנומה ממוקמת (in-situ) ושלב 1 אך כן נמצא כקשור לשרידות טובה יותר בשלב 2 (יחס סיכונים, 0.45; רווח בר-סמך 95%, 0.27-1.13). בנוסף, במטופלים אשר השתמשו באספירין לפני אבחנת המלנומה, הסבירות לאבחון המחלה בשלבים 3 ו-4 נמצאה על ידי החוקרים כנמוכה יותר.

מחקר זה מוגבל בהיותו מחקר תצפיתי.

לסיכום, שימוש באספירין הינו בעל פוטנציאל לשיפור השרידות במטופלים עם מלנומה. ממחקר זה עולה כי ישנה הצדקה לניסויים קליניים לחקר הפוטנציאל טיפולי של אספירין.

מקור:

rachidi, S. et al. (2018) JAAD. 78(5)

נושאים קשורים:  אספירין,  מלנומה,  טסיות,  שלב הגידול,  שרידות,  טיפול,  מחקרים