מטרת עבודה זו הייתה להעריך את שיעור החולים עם טרשת נפוצה התקפית (RMS) ללא פעילות מחלה (NEDA) לאחר טיפול עם אוקרליזומאב לעומת אינטרפרון בטא-1a.

אוקרליזומאב הינה נוגדן מונוקלונלי הומני כנגד תאי B מסוג CD20+. בשני מחקרי פאזה III זהים (OPERA I, OPERA II), אוקרליזומאב נמצאה כטובה מאינטרפרון בטא-1a בהפחתת פעילות מחלה קלינית והדמייתית. טיפול ראשוני יעיל בטרשת נפוצה הינו קריטי עבור תוצאי חולים קצרי וארוכי טווח.

במחקרי ה-OPERA חולים חולקו בצורה אקראית ביחס של 1:1 לקבל אוקרליזומאב במינון 600 מ"ג תוך ורידי כל 24 שבועות או אינטרפרון בטא-1a במינון 44 מ"ג תת עורי שלוש פעמים בשבוע במשך 96 שבועות. אנליזה של מידע משולב ממחקרי ה-OPERA העריכה NEDA (שהוגדרה כאי חזרת מחלה על פי פרוטוקול ייעודי, ללא אירועי התקדמות נכות, ללא לזיות העוברות האדרה עם גדוליניום ב-T1 וללא לזיות חדשות או גדלות ב-T2) בחולים עם RMS מוקדמת (תחילת תסמיני טרשת נפוצה לפני שנתיים או פחות וללא טיפול קודם עם תרופות משנות מהלך מחלה).

החוקרים מצאו כי 221 מתוך 827 החולים (26.7%) שקיבלו אוקרליזומאב ו-206 מתוך 829 (24.8%) החולים שקיבלו אינטרפרון ענו על ההגדרות של RMS מוקדמת. מאפיינים דמוגרפיים ומאפייני מחלה מוקדמים היו דומים בשתי הקבוצות. לאחר 96 שבועות, בקבוצת האוקרליזומאב נצפה שיעור גדול יותר ב-76% של חולים שהגיעו ל-NEDA לעומת קבוצת האינטרפרון בטא-1a (47.6%  הגיעו ל-NEDA עם אוקרליזומאב, רווח בר-סמך 95%: 40.6-54.6% ; 28.0% הגיעו ל-NEDA עם אינטרפרון, רווח בר-סמך 95%: 21.8-34.9%; p<0.0001).

מסקנת החוקרים היא כי בחולים עם RMS מוקדמת, אוקרליזומאב מעלה את שיעור החולים המשיגים NEDA לעומת אינטרפרון בטא-1a. ממצא זה הינו עקבי בכלל אוכלוסיית מחקרי ה-OPERA והתוצאות משקפות את יתרונות הטיפול עם אוקרליזומאב בשלב מוקדם של המחלה.

מקור: 

Havrdova, E. et al.  (2017) Neurology. 88(16), Supplement P4.391

 

נושאים קשורים:  מחקרים,  MS,  טרשת נפוצה,  אוקרליזומאב,  OPERA,  RMS,  ORATORIO,  אינטרפרון,  NEDA