טרשת נפוצה 07.06.2018

פעילות מחלה בטרשת נפוצה לאחר טיפול באוקרליזומאב

השוואת יעילות אוקרליזומאב מול אינטרפרון בטא-1a בהשגת אי פעילות מחלה בחולי טרשת נפוצה התקפית מוקדמת

מטרת עבודה זו הייתה להעריך את שיעור החולים עם טרשת נפוצה התקפית (RMS) ללא פעילות מחלה (NEDA) לאחר טיפול עם אוקרליזומאב לעומת אינטרפרון בטא-1a.

אוקרליזומאב הינה נוגדן מונוקלונלי הומני כנגד תאי B מסוג CD20+. בשני מחקרי פאזה III זהים (OPERA I, OPERA II), אוקרליזומאב נמצאה כטובה מאינטרפרון בטא-1a בהפחתת פעילות מחלה קלינית והדמייתית. טיפול ראשוני יעיל בטרשת נפוצה הינו קריטי עבור תוצאי חולים קצרי וארוכי טווח.

במחקרי ה-OPERA חולים חולקו בצורה אקראית ביחס של 1:1 לקבל אוקרליזומאב במינון 600 מ"ג תוך ורידי כל 24 שבועות או אינטרפרון בטא-1a במינון 44 מ"ג תת עורי שלוש פעמים בשבוע במשך 96 שבועות. אנליזה של מידע משולב ממחקרי ה-OPERA העריכה NEDA (שהוגדרה כאי חזרת מחלה על פי פרוטוקול ייעודי, ללא אירועי התקדמות נכות, ללא לזיות העוברות האדרה עם גדוליניום ב-T1 וללא לזיות חדשות או גדלות ב-T2) בחולים עם RMS מוקדמת (תחילת תסמיני טרשת נפוצה לפני שנתיים או פחות וללא טיפול קודם עם תרופות משנות מהלך מחלה).

החוקרים מצאו כי 221 מתוך 827 החולים (26.7%) שקיבלו אוקרליזומאב ו-206 מתוך 829 (24.8%) החולים שקיבלו אינטרפרון ענו על ההגדרות של RMS מוקדמת. מאפיינים דמוגרפיים ומאפייני מחלה מוקדמים היו דומים בשתי הקבוצות. לאחר 96 שבועות, בקבוצת האוקרליזומאב נצפה שיעור גדול יותר ב-76% של חולים שהגיעו ל-NEDA לעומת קבוצת האינטרפרון בטא-1a (47.6%  הגיעו ל-NEDA עם אוקרליזומאב, רווח בר-סמך 95%: 40.6-54.6% ; 28.0% הגיעו ל-NEDA עם אינטרפרון, רווח בר-סמך 95%: 21.8-34.9%; p<0.0001).

מסקנת החוקרים היא כי בחולים עם RMS מוקדמת, אוקרליזומאב מעלה את שיעור החולים המשיגים NEDA לעומת אינטרפרון בטא-1a. ממצא זה הינו עקבי בכלל אוכלוסיית מחקרי ה-OPERA והתוצאות משקפות את יתרונות הטיפול עם אוקרליזומאב בשלב מוקדם של המחלה.

מקור: 

Havrdova, E. et al.  (2017) Neurology. 88(16), Supplement P4.391

 

נושאים קשורים:  מחקרים,  MS,  טרשת נפוצה,  אוקרליזומאב,  OPERA,  RMS,  ORATORIO,  אינטרפרון,  NEDA
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
תגובות