צעירה בת 21 אשר אובחנה בילדות עם FMF עמידה לקולכיצין וסבלה מהתקפים בתדירות גבוהה, התלוננה על חולשה ועייפות אשר הובילו לסדרת בדיקות שחשפו כיב קיבה ממקור חיידקי ודלקת כבד נגיפית סוג C (הפטיטיס C). הטיפול בחיידק בקיבה הביא להקלה מסוימת בתסמיני FMF והטיפול בהפטיטיס הביא להיעלמות מוחלטת של ההתקפים ולנרמול מדדי הדלקת לאורך כל הטיפול ובשנות המעקב שאחריו.

FMF - Familial Mediterranean fever הינה מחלה תורשתית המאופיינת בהתקפי חום עם דלקת בקרומים (serositis) ו/או במפרקים (arthritis). הטיפול העיקרי ב-FMF הינו קולכיצין (Colchicine) אשר מונע התקפים במרבית המטופלים, פרט למקרים מסוימים של עמידות לקולכיצין.

דלקת כבד כרונית מסוג C (הפטיטיס C, נגרמת עקב הנגיף HCV) הינה מחלה זיהומית הגורמת לדלקת כרונית בכבד שמתקדמת לבסוף ללייפת (fibrosis) ולשחמת (cirrhosis) בכבד, עם סיכון גבוה להתפתחות קרצינומה של תא הכבד. עם זאת, לא נמצא מידע בספרות המקצועית לגבי ההשפעה של הפטיטיס C על מהלך ההתקפים ב-FMF.

אישה בת 21 הגיעה בספטמבר 2013 למרפאה עקב תלונות של חולשה ועייפות. היא אובחנה בילדותה עם FMF ומוטציה הומוזיגוטית לגן MEVF. היא נטלה קולכיצין מדי יום במינון 2 מ"ג אך עדיין חוותה התקף או שניים בחודש.

בדיקה גופנית היתה ללא ממצאים חריגים והמדדים החיוניים היו תקינים, אך בדיקות מעבדה הראו נוכחות נוגדנים ל- HCV. המטופלת לא עישנה, לא השתמשה בסמים ולא נטלה תרופות אחרות פרט לקולכיצין. היא צרכה אלכוהול באירועים חברתיים והיתה במערכת יחסים מונוגמית עם גבר שהיה שלילי ל- HCV.

בדיקת אולטראסאונד חשפה טחול מוגדל (אורך 15.6 ס"מ) ללא הגדלת כבד. באנדוסקופיה של דרכי העיכול העליונות נמצא כיב קיבה שהיה חיובי לחיידק H. pylori ולא נמצאו דליות בוושט. דווח בעבר כי טיפול מוצלח ב- H. pylori הביא לשיפור בתדירות ובחומרת התקפי FMF בקרב מטופלים עמידים לקולכיצין ולכן החל טיפול קו-ראשון משולש, אשר לא הביא להכחדת החיידק.

ניתן טיפול קו שני מרובע, אשר הביא להכחדת H. pylori ובמהלך טיפול זה דיווחה המטופלת על הקלה כלשהיא בחומרת התקפי ה-FMF.

ההחלטה להתחיל בטיפול ב-HCV התבססה על העדר לייפת ואיתור גנוטיפ 3 של HCV, עם נטל נגיפי של 1.3 מיליון יחידות עותקים במ"ל. היא החלה בטיפול עם פגאינטרפרון אלפא-2a במינון 180 מק"ג בשבוע וריבאבירין (Ribavirin – Copegus, Rebetol) במינון 800 מ"ג ליום, במשך 24 שבועות בסך הכל, במהלכם היא המשיכה בשימוש בקולכיצין.

לאחר 24 שבועות, תוצאת בדיקת רנ"א נגיפי היתה של נטל נגיפי בלתי ניתן לאבחון ובדיקה חוזרת שבוצעה בשבוע 48 מתחילת הטיפול אישרה תגובה נגיפית ממושכת. לכן נקבע כי המטופלת נרפאה מהפטיטיס C.

במהלך 24 שבועות הטיפול נגד HCV ובשלוש שנות המעקב שאחריו, המטופלת נותרה חופשיה מהתקפי FMF בעודה ממשיכה בטיפול בקולכיצין במינון אותו נטלה בתחילת המקרה. בדיקות מעבדה שבוצעו במהלך המעקב הראו כי רמות סמני הדלקת (ספירת תאי דם לבנים, שקיעת דם ו-CRP) תקינות.

מקרה נדיר זה מציג הפוגה מוחלטת בהתלקחויות מחלה אוטואימונית לאחר טיפול תרופתי מוצלח בזיהום כרוני של HCV.

מחלה זיהומית יכולה להשפיע על מהלך מחלה אוטואימונית ויש להשתמש בכל האמצעים לריפוי המחלה הזיהומית כדי להשיג יתרון נוסף בטיפול במחלה הכרונית. מקרה זה מאיר את הקשר שבין פתוגן חיצוני לשינויים גנטיים תורשתיים והשפעתו על פעילות מערכת החיסון.

מקור:

J Med Case Rep. 2018 May 18;12(1):130. doi: 10.1186/s13256-018-1691-2.

Longterm familial Mediterranean fever remission on successful hepatitis C virus treatment in a patient not responding to colchicine: a case report.

 

נושאים קשורים:  מחקרים,  תיאור מקרה,  FMF,  קולכיצין,  מחלה אוטואימונית,  דלקת מפרקים,  דלקת כבד נגיפית,  הפטיטיס C,  HCV,  H. pylori,  פגאינטרפרון אלפא,  ריבאבירין,  נטל נגיפי