תוצאות של מחקרים קליניים הציעו כי canagliflozin (אינווקנה – Invokana), מעכב SGLT2י(sodium-glucose cotransporter 2) לטיפול בסוכרת סוג 2 עשוי להיות קשור עם אמפוטציה של גפה תחתונה.
עוד בעניין דומה
מחקר חדש בוצע במטרה לכמת את הקשר בין השימוש בתרופות פומיות לסוכרת סוג 2 וחמישה תוצאים (אמפוטציה של גפה תחתונה, מחלת עורקים פריפרית, איסכמיה קריטית של גפה, אוסטאומיליטיס וכיבים).
המחקר הינו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי שהתבסס על מסדי נתונים של משתמשים חדשים בין ספטמבר 2012 וספטמבר 2015. המחקר התמקד ב-2.0 מיליון מטופלים מבוטחים. אנליזות רגישות למודלים סטטיסטים שונים העריכו את ההשפעה של חיבור מעכבי DPP-4 - dipeptidyl peptidase 4 ואגוניסטים ל-GLP-1 - glucagon-like peptide 1 כקבוצת התייחסות אחת, עם התאמה לשימוש בבסיס של תרופות פומיות ישנות יותר וכללו מטופלים עם אמפוטציה בבסיס.
החשיפה הוגדרה כשימוש חדש במעכבי SGLT2 לבד, מעכבי DPP-4 לבד, אגוניסטים ל-GLP-1 לבד או תרופות אנטי סוכרתיות אחרות (סולפנילאוריאה, מטפורמין או Thiazolidinediones).
התוצא הראשוני שנמדד היה אמפוטציה של רגל וכף רגל, שהוגדר לפי קודים של ה-ICD מהדורה 9.
מתוך 2.0 מיליון משתתפים פוטנציאלים, 953,906 (516,046 נשים ו-437,860 גברים; גיל ממוצע [סטיית תקן] 51.8 [10.9]) נכללו באנליזה הסופית, כולל 39,869 משתמשים חדשים במעכבי SGLT-2י(4.2%), 105,023 משתמשים חדשים במעכבי DPP-4י11.0% ו-39,120 משתמשים חדשים באגוניסטים ל- GLP-1י4.1%.
זמן התצפית החציוני נע מ-99 יום למשתמשים חדשים באגוניסטים ל-GLP-1 ועד 127 יום למשתמשים במטפורמין, סולפנילאוריאה ו-Thiazolidinedione, בעוד ששיעור ההיארעות נע מ-4.90 ל-10,000 שנות אדם לאלו המשתמשים במטפורמין, סולפנילאוריאה ו-Thiazolidinedione ל-10.53 ל10,000 שנות אדם למשתמשים חדשים במעכבי SGLT-2.
לאחר התאמה למשתנים דמוגרפים, חומרת הסוכרת, קו-מורבידיות ותרופות, נמצאה עלייה לא משמעותית סטטיסטית בסיכון לאמפוטציה הקשורה עם התחלת שימוש במעכבי SGLT-2 בהשוואה עם מעכבי DPP-4י(adjusted hazard ratio 1.50 ; 95%CI 0.85-2.67) ואגוניסטים לGLP-1י(adjusted hazard ratio 1.47 ; 95%CI 0.64-3.36). שימוש חדש במעכבי SGLT-2 היה קשור באופן משמעותי סטטיסטי עם אמפוטציה ביחס למטפורמין, סולפנילאוריאה ו-Thiazolidinedioneי(adjusted hazard ratio 2.12 ; 95%CI 1.19-3.77). תוצאות אלו נותרו יציבות באנליזות רגישות.
לסיכום, שימוש במעכבי SGLT-2 עשוי להיות קשור עם סיכון מוגבר לאמפוטציה בהשוואה לחלק מהטיפולים הפומיים לסוכרת סוג 2. יש צורך במחקרים תצפיתיים נוספים עם תקופת מעקב ממושכת יותר וגודל מדגם גדול יותר.
מקור:
ערכה: ד"ר נועה יקירביץ אמיר
תגובות אחרונות