NOACsי- Non–vitamin K antagonist oral anticoagulants עשויים להיות בחירה אטרקטיבית למניעת שבץ בקרב מטופלים ללא פרפור עליות, אבל עם מקור פוטנציאלי לתסחיף לבבי, אך לא אם NOAC מסוים טומן בחובו סיכון לדימום תוך גולגולתי מוגבר ביחס לאספירין.
עוד בעניין דומה
סקירה סיסטמתית ומטא אנליזה חדשה של מחקרים קליניים אקראיים בוצעה במטרה להעריך את הסיכון לדימום תוך גולגולתי עם NOACs ספציפיים בהשוואה לאספירין לאורך כל האינדיקציות השונות.
בוצע חיפוש במאגרי המידע המקובלים אחר מחקרים קליניים שבוצעו בבני אדם ופורסמו עד מאי 2018, ללא הגבלת שפה. נבחרו מחקרים קליניים אקראיים שנמשכו 3 חודשים ומעלה וכללו השוואה של תוצאים עם NOAC בהשוואה לאספירין. שני חוקרים עצמאיים הוציאו נתונים מהמחקרים המתאימים. חושבו Odds ratios - ORs ורווחי סמך של 95% (95%CI) על מנת למדוד את הקשר בין NOAC אינדיבידואלי בהשוואה לאספירין והסיכון לדימום תוך גולגולתי.
ההיפותזה כי הסיכון לדימום תוך גולגולתי הינו גבוה יותר עם NOAC בהשוואה לאספירין גובשה במהלך איסוף הנתונים.
האנליזה העיקרית כללה 5 מחקרים קליניים אקראיים שהשוו NOAC אחד או יותר עם אספירין, וכללו 39,398 מטופלים. חיבור כל התוצאות הראו כי מינון של 15 עד 20 מ"ג rivaroxaban (קסרלטו – Xarelto) פעם ביום היה קשור עם סיכון מוגבר לדימום תוך גולגולתי (2 מחקרים ; ORי3.31 [95%CI 1.42 – 7.72)] בהשוואה עם אספירין, בעוד שמינון של 10 מ"ג rivaroxaban פעם ביום או 5 מ"ג פעמיים ביום (3 מחקרים ; ORי1.43 [95%CI 0.93 – 2.21]) ו-5 מ"ג apixaban (אליקוויס – Eliquis) (מחקר אחד; ORי0.84 [95%CI 0.38 – 1.88]) לא היו קשורים עם סיכון מוגבר.
לסיכום, מינון של 15 עד 20 מ"ג rivaroxaban פעם ביום קשור עם סיכון מוגבר לדימום תוך גולגולתי, בעוד שמינון יומי נמוך יותר של rivaroxaban ו-apixaban לא קשור עם סיכון מוגבר, מה שמרמז כי הסיכון המוגבר קשור עם עלייה במינון.
ייתכן וכדאי לבצע מחקרים קליניים אקראיים שמשווים NOACs ספציפיים במינונים ספציפיים (לדוג' apixaban במינון 5 מ"ג פעמיים ביום) ואספירין בקרב מטופלים ללא פרפור עליות, אבל עם מקור פוטנציאלי לתסחיף לבבי שעשוי להוביל לשבץ.
מקור:
ערכה: ד"ר נועה יקירביץ אמיר
תגובות אחרונות