הנוכחות של בנדים אוליגוקלונליים בסינדרום מבודד קלינית הינה גורם סיכון עצמאי לפיתוח טרשת נפוצה ולרוב לא נכללה בקריטריונים העכשוויים לאבחון טרשת נפוצה. לפיכך, מטרת המחקר הייתה לחקור את הערך של בנדים אלו בהקשר של קריטריוני McDonald משנת 2010 ובמיוחד במטופלים העונים על קריטריון הפיזור במרחב בלבד בעת האבחנה (dissemination in space).

לצורך מטרה זו, החוקרים בחרו 566 מטופלים מעוקבה של סינדרום מבודד קלינית אשר עבורם היו בדיקות בנדים אליגוקלונליים מסוג IgG זמינות ומידע מספק בנוגע ל-MRI בסיסי על מנת להעריך פיזור במרחב ובזמן.

החוקרים לא כללו מקרים שענו על קריטריונים של פיזור גם בזמן וגם במרחב וחילקו את 398 המשתתפים הנותרים לקבוצת "ללא פיזור כלל" (218 משתתפים), "פיזור במרחב" (164 משתתפים) ו"פיזור בזמן" (16 משתתפים).

על מנת להעריך את היכולת האבחנתית, החוקרים בחנו מקרים עם זמן מעקב של שלוש שנים ויותר אשר מילאו את קריטריוני McDonald לשנת 2010 תוך שלוש שנים מאבחנת סינדרום מבודד קלינית (314 מקרים) והשוו את הביצועים של מקרי "פיזור במרחב" (137 משתתפים) לעומת "פיזור במרחב" ובנדים אוליגוקלונליים (101 מקרים).

שאר המטופלים אשר סווגו כממלאים קריטריונים של "פיזור בזמן" או "ללא פיזור" נלקחו בחשבון בעת חישוב המאפיינים האבחנתיים.

החוקרים מצאו כי יחס הסיכונים המתוקנן היה 1.5 (רווח בר-סמך 95%: 0.4-5.7) עבור "ללא פיזור" עם אפס נגעים ובנדים אוליגקלונליים חיוביים, 3.1 (1.4-7.2) עבור "ללא פיזור" עם נגע אחד או יותר ובנדים שליליים, 7.4 (3.5-15.7) עבור "ללא פיזור" עם נגע אחד או יותר ובנדים חיוביים ו-10.4 (4.8-22.6) עבור "פיזור במרחב" עם בנדים שליליים, 15.3 (7.5-31.3) עבור "פיזור במרחב" עם בנדים חיוביים ו-9.1 (3.5-23.4) עבור "פיזור בזמן" (קבוצה זו לא חולקה בשל גודלה הקטן). הסגוליות של כלל המקרים עם "פיזור במרחב" היתה 80.6 ועלתה ל-88.1 לאחר בחירת מטופלים עם בנדים חיוביים.

בהתאם לתוצאות אלו, החוקרים מציעים כי פיזור רדיולוגי במרחב בכל נקודת זמן בנוסף לבנדים אוליגוקלונליים חיוביים צריכים לשמש כקריטריון נוסף לאבחנת טרשת נפוצה.

מקור: 

Arrambide, G. et al.  (2018) Brain. 141(4), 1075

 

נושאים קשורים:  מחקרים,  MS,  טרשת נפוצה,  בנדים אוליגוקלונליים,  קריטריונים אבחנתיים,  McDonald,  פיזור