חלק מפקטור קרישה 7 נע בדם כפרוטאז משופעל (FVIIa) בעוד שהוא נע בדם גם כקומפלקס בלתי-משופעל עם אנטי-טרומבין (FVIIa-AT). מחקר זה מעריך את הקשרים של FVIIa ו-FVIIa-AT עם פולימורפיזם של בסיס נוקלואטידי יחיד (SNP) ושכיחות מחלה לבבית כלילית, שבץ איסכמי ותמותה.

החוקרים מדדו רמות FVIIa ו-FVIIa-AT ב-3,486 חולים במסגרת מחקר הבריאות הקרדיו-וסקולרי Cardiovascular Health Study. כמו כן, בוצעה סקירה גנומית רחבה (Genome-wide) אחר FVIIa ו-FVIIa-AT באירופאים-אמריקנים (n=2,410) ונבחן הקשר בין הפנוטיפים לבין אירעות מחלה קרדיו-וסקולרית.

החוקרים מצאו שבאירופאים-אמריקנים, ה-SNP הנפוץ ביותר ל-FVIIa ול-FVIIa-AT הוא rs1755685 באזור פרומוטור F7  בכרומוזום 13 (FVIIa, β= 25.9- מילי-יחידות למילי-ליטר1- לאלל קטן; FVIIa-AT,יβ= 26.6- פיקו-מטר לאלל קטן). פנוטיפים היו מקושרים גם ל-rs867186 שממוקם ב-PROCR בכרומוזום 20 (FVIIa,יβ = 7.8 מילי-יחידות למילי-ליטר1- לאלל קטן; FVIIa-AT,יβ= 9.9  לאלל קטן).

בתקנון לגורמי הסיכון, סטיית תקן אחת גבוהה יותר של FVIIa קושרה עם סיכון מוגבר לשבץ איסכמי (יחס  סיכונים 1.12; רווח בר-סמך 95%, 1.23, 1.01). שיעור FVIIa-AT גבוה היה קשור לתמותה מכל סיבה (יחס סיכונים 1.08, 95% רווח בר-סמך 95%, 1.12, 1.03). בקרב משתתפי המחקר האירופאים-אמריקניים היה מקושר האלל הקטן rs1755685 עם שבץ איסכמי בשיעור נמוך יותר (יחס סיכונים 0.69, רווח בר-סמך 95%, 0.88, 0.54) אך קשר זה לא הודגם בניתוח רב-עוקבה גדול יותר.

תוצאות המחקר תומכות בחשיבות מיקומי F7 ו-PROCR בנוגע ל-FVIIa ול-FVIIa-AT. הממצאים מציעים ש-FVIIa הוא גורם סיכון לשבץ איסכמי במבוגרים בעוד ש-FVIIa-AT משקף שיעור תמותה גבוה יותר.

מקור: 

Olson N.C. et al. (2018) The Journal of thrombosis and haemostasis. 16 (1)

 

 

נושאים קשורים:  מחקרים,  פקטור 7,  Factor FVII,  שבץ,  קרדיו-וסקולארי,  Genome-wide