גירוי של דרכי הנשימה העליונות הראה יעילות כטיפול עבור חולים מסוימים עם דום נשימה בשינה. עם זאת, המנגנון שבו גירוי של עצב ההיפוגלוסל מעלה את היקף דרכי הנשימה העליונות אינו ברור.
עוד בעניין דומה
מטרת מחקר זה היא לזהות את מנגנון הפעולה של גירוי דרכי הנשימה העליונה. במחקר זה שיערו החוקרים שעם גירוי דרכי הנשימה, מטופלים מגיבים יראו פתיחה גדולה יותר באזור הרטרוגלוסלי (בבסיס הלשון), תנועת היאויד לכיוון המנדיבולה ותנועה קדמית גדולה יותר באזורים האחוריים והתחתונים של הלשון בהשוואה למטופלים שלא מגיבים לטיפול.
במסגרת מחקר זה, 7 מטופלים שהגיבו לטיפול ו-6 מטופלים שלא הגיבו לטיפול עברו הדמיית CT במהלך ערות וללא גירוי היפוגלוסלי. מגיבים הורידו את אינדקס האפנאה-היפופנאה שלהם (apnea-hypopnea index-AHI) ב-6.54±22.63 אירועים בשעה, בזמן שלא מגיבים לא הפחיתו את מדד ה-AHI שלהם (0.17±14.04 אירועים בשעה). החוקרים בחנו את ההבדלים בהיקף דרכי הנשימה, נפח המבנים הרכים של דרכי הנשימה העליונות, יחסים קרניופשיאליים ותנועת מרכז הלשון והחך הרך בין מגיבים ללא מגיבים עם וללא גירוי היפוגלוסיאלי.
החוקרים מצאו שבהשוואה ללא מגיבים, מגיבים התאפיינו בנפח קטן יותר של רקמת חך רך ובזמן גירוי הם חוו עלייה משמעותית יותר בגודל דרכי האוויר הרטרוגלוסיאלים, הפחתה משמעותית יותר של המרחק בין המנדיבולה להיאויד ותנועה קדמית משמעותית יותר של הלשון.
ממצאים אלה מציעים שנפח קטן יותר של החך הרך ותנועה אנטריורית משמעותית יותר של הלשון בזמן גירוי גלוסיאלי מגבירות את התגובה לגירוי דרכי נשימה עליונות וחוזות הצלחה בטיפול בחולי דום נשימה בשינה.
מקור:
Schwab, R.J. et al. (2018). SLEEP. 41 (4)
תגובות אחרונות