במחקר רטרוספקטיבי נמצא שבין השנים 1997 ו-2016 אחוז המטופלים שנרשמו להשתלת כבד על רקע HCV ו/או קרצינומה הפטו-צלולארית ירד מ-48.8% ל-33%, ככל הנראה עקב השימוש הרחב בתרופות אנטי-ויראליות הפועלות בצורה ישירה (direct-acting antivirals).
עוד בעניין דומה
טיפולים חדשים עבור זיהום בדלקת נגיפית של הכבד מסוג HCV הביאו למהפכה בטיפול במטופלים עם זיהום HCV כרוני. ההשפעה של טיפולים אלו על האפידמיולוגיה של השתלת כבד טרם נבדקה. במחקר חדש שנערך ב-Hospital Universitari i Politècnic La FeValencia בספרד והתפרסם בכתב העת Liver International, ביקשו החוקרים לקבע האם האינדיקציות לביצוע השתלת כבד השתנו כתוצאה מהטיפולים החדשים עבור HCV.
החוקרים ביצעו מחקר רטרוספקטיבי שהתבסס על מרשם מטופלים שנאסף באופן פרוספקטיבי שעברו השתלת כבד ב-La Fe Hospital בעיר ולנציה בין השנים 1997 ו-2016. לאחר מכן החוקרים ביצעו אנליזה של מדדי תוצאה במשך הזמן תוך דירוג לפי אינדיקציות לביצוע השתלת כבד.
נתונים סטטיסטיים: בין ינואר 1997 לדצמבר 2016, 2,379 מטופלים נרשמו להשתלת כבד. מתוך מטופלים אלו, 1113 (47%) נרשמו להשתלה עקב שחמת על רקע HCV ו/או קרצינומה הפטו-צלולארית (HCC). אחוז זה ירד באופן משמעותי עם הזמן, מ-48.8% בתקופה הראשונה של 1997-209 (טיפולים מבוססי IFN) ל-33% בתקופה האחרונה של 2014-2016 (טיפולים המבוססים על תרופות אנטי-ויראליות ישירות) (P=0.03).
אולם, בתקופה זו, אחוז המטופלים שנרשמו והמתינו ברשימת המתנה עקב HCV-HCC גדל באופן מובהק (P=0.001). בנוסף, בקרב מטופלים עםHCV ושחמת לא-מפוצה ללא HCC, האחוז של אותם מטופלים עם אתיולוגיה משולבת HCV-אלכוהול גם כן גדל באופן מובהק במשך הזמן (P=0.001). מתוך כלל המטופלים עם HCV ברשימת המתנה להשתלת כבד, 203 בסופו של דבר הוסרו מהרשימה עקב שיפור קליני (n=77) או באופן שכיח יותר החמרה קלינית/מוות (n=126).
סיכום: לאור הממצאים החוקרים מסכמים שאחוז המטופלים ברשימות המתנה להשתלת כבד עקב שחמת לא מפוצה על רקע HCV ירד באופן מובהק במשך תקופת המחקר. ייתכן ששינויים אלו קשורים לשימוש הנרחב בתרופות אנטי-ויראליות הפועלות בצורה ישירה (direct-acting antivirals).
תגיות: HCV, HCC, השתלת כבד, שחמת
מקור:
Sáez‐González E, Vinaixa C, San Juan F, et al. Impact of hepatitis C virus (HCV) antiviral treatment on the need for liver transplantation (LT). Liver Int. 2018;38:1022–1027. https://doi.org/10.1111/liv.13618
תגובות אחרונות