נכון להיום, לא קיימים כלים לחזות את ההסתברות להתפתחות מחלה חוץ-כבדית (extrahepatic disease progression; ePD) של סרטן המעי הגס הגרורתי (mCRC) עם גרורות המוגבלות לכבד. על מנת להעריך את הסבירות לפתח ePD ולזהות גורמים קליניים ומולקולריים שיכולים לחזות הישרדות ללא התקדמות המחלה (ePFS) במצב זה, קבוצת חוקרים איטלקים מאוניברסיטת מילאן, ערכה מחקר עוקבה רטרוספקטיבי רב-מרכזי בחולים אלו. תוצאות המחקר פורסמו בכתב העת ESMO Open.
עוד בעניין דומה
החוקרים זיהו באופן רטרוספקטיבי קבוצה של 225 חולים עם מחלה מוגבלת לכבד שאינה נתיחה (liver-limited disease; LLD), אשר טופלה בין ינואר 2004 לדצמבר 2017, עם כימותרפיה דו או תלת תרופתית, וכן עם תרופה ביולוגית בשני מוסדות רפואיים איטלקים.
173 (77%) חולים פיתחו ePD שהתרחש בתוך 1, 2 או 3 שנים מהאבחון הראשוני של mCRC ב -15%, 49% ו-66% מהחולים, בהתאמה. בסך הכל, 164 (73%) חולים עברו כריתה בכבד בשלב מסוים, ו-54 (33%) מהם עברו טיפול מקומי בהמשך לכריתה.
החוקרים מצאו שגיל מבוגר מ-70, מעורבות בלוטות מקומיות בזמן אבחנת הסרטן, והימצאות 4 גרורות בכבד נמצאה קשורה באופן משמעותי עם סיכון גבוה יותר ל-ePD בעוד שזיהומי כבד נמצאו קשורים בסיכון מופחת ל-ePD.
במודל הרב-משתני, מספר גרורות בכבד והסרות כירורגיות בכבד היו קשורים לסיכון לפתח ePD. מספר גרורות בכבד <4, היעדר מעורבות בלוטות באבחון ראשוני וכריתת כבד נקשרו להישרדות ללא התקדמות מחלה גבוהה יותר.
הגורמים הקליניים המזוהים יכולים לסייע לרופאים להתאים אישית את האינטנסיביות והאגרסיביות של הטיפולים המכוונים לכבד בחולים עם mCRC עם LLD בלתי נתיח.
מקור:
תגובות אחרונות