הגדרות נוכחיות של סוכרת דורשות דגימות דם חוזרות על מנת לוודא רמות מוגברות של גלוקוז בדם או המוגלובין מסוכרר (HbA1c), במטרה להפחית את הסיכון לאבחנה מוטעית. השאלה אם שני מבחנים שונים מדגימת דם אחת מספקים אישור מספיק לקיום סוכרת נותרה לא ברורה.

מחקר חדש בוצע במטרה לבחון את ההשלכות הפרוגנוסטיות של אבחנה מדגימת דם יחידה לסוכרת לא מאובחנת. המחקר הינו מחקר עוקבה פרוספקטיבי, מחקר ARICי(Atherosclerosis Risk in Communities), שכלל 13,346 משתתפים (12,268 משתתפים ללא סוכרת) ותקופת מעקב של 25 שנה להיארעות של סוכרת, תוצאים קרדיווסקולריים, מחלת כליות ותמותה.

סוכרת לא מאובחנת מאושרת הוגדרה כרמות מוגברות של גלוקוז בצום (≥7.0 mmol/Lי[≥126 mg/dL]) או המוגלובין מסוכרר (≥6.5%) מבדיקת דם יחידה.

בקרב 12,268 משתתפים ללא סוכרת, 978 היו בעלי רמות גלוקוז בצום או המוגלובין מסוכרר מוגברות בתחילת המחקר (1990-1992). מתוכם, 39% היו בעלי שני המדדים מוגברים (סוכרת לא מאובחנת מאושרת), בעוד ש-61% היו בעלי רק מדד אחד מוגבר (סוכרת לא מאובחנת לא מאושרת).

ההגדרה לאישור תחלואה בסוכרת היתה בעלת רגישות בינונית (54.9%) אבל סגוליות גבוהה (98.1%) לזיהוי של מקרי סוכרת במהלך 5 שנות המעקב הראשונות, עם עלייה בסגוליות ל-99.6% ב-15 שנות מעקב.

ערך הניבוי החיובי ב-15 שנות מעקב היה 88.7% בהשוואה ל-71.1% למקרים לא מאושרים. סוכרת לא מאובחנת מאושרת הייתה קשורה משמעותית עם תחלואה קרדיווסקולרית וכלייתית ותמותה, עם קשר חזק יותר בהשוואה לסוכרת לא מאושרת.

מגבלת המחקר העיקרית היתה מחסור בבדיקות חוזרות של גלוקוז בצום והמוגלובין מסוכרר.

לסיכום, אישור של סוכרת מבדיקת דם אחת הייתה בעלת ערך ניבוי חיובי גבוה להיארעות עוקבת של סוכרת וקשורה באופן חזק עם תוצאים קליניים. תוצאות המחקר תומכות בשימוש קליני בשילוב של רמות גלוקוז בצום ורמות המוגלובין מסוכרר מבדיקת דם בודדת לזיהוי סוכרת לא מאובחנת באוכלוסיה.

מקור:

Selvin E, Wang D, Matsushita K, Grams ME, Coresh J. Prognostic Implications of Single-Sample Confirmatory Testing for Undiagnosed Diabetes: A Prospective Cohort Study. Ann Intern Med. ;169:156–164. doi: 10.7326/M18-0091

ערכה: ד"ר נועה יקירביץ אמיר

נושאים קשורים:  מחקרים,  סוכרת,  סוכרת סוג 2,  גלוקוז בצום,  המוגלובין מסוכרר,  סוכרת לא מאובחנת,  Diabetes,  HbA1c