בעיות פסיכולוגיות הן תופעה נפוצה בקרב מתבגרים. רופאי משפחה רבים מחשיבים את הבעיות הללו כמאתגרות, אפילו לאחר האבחנה שלהן. המחקר הנוכחי בחן את האופן בו רופאי משפחה נורבגים מבצעים מעקב אחרי מטופלים בגילאי 15-16 שנים לאחר קבלת אבחנה הראשונית של בעיה פסיכולוגית.

החוקרים ביצעו מחקר אורכי לאומי מבוסס רשומות באמצעות מידע שנאסף מכל רופאי המשפחה הרשומים במערכת הארצית שנוגע למטופלים שנולדו בשנים 1993 ו-1994 (n=129,499). החוקרים השתמשו במאגרי המידע הלאומיים על מנת לקבוע כמה מתבגרים קיבלו אבחנה ראשונית של בעיה פסיכולוגית במסגרת ייעוץ עם רופא המשפחה בגיל 15 או 16 שנים. לאחר מכן, החוקרים בדקו תוצאים כמו ייעוצים נוספים, שיתופי פעולה במסגרת הרפואה הראשונית והפניות לקבלת טיפול שמסגרת הרפואה השניונית וביצעו אנליזת רגרסיה על מנת לחקור את הקשרים בין התוצאים לבין האבחנה הראשונית, חינוך הורי ומאפייני רופא המשפחה.

6,809 (5.3%) מתבגרים קיבלו אבחנה ראשונית של בעיה פסיכולוגית במסגרת הייעוץ עם רופא המשפחה בגיל 15 או 16 שנים. בקרב 50.5% מהנשים ו-28.8% מהגברים האבחנה הראשונית היתה של בעיות הפנמה (Internalising problems).

בעיות התנהגות וקשב הופיעו בקרב 21.3% מהנשים ו-45.0% מהגברים. בנוסף, 46.6% מהנשים ו-39.9% מהגברים היו תחת מעקב לפחות שנה ו-32.8% מהנשים ו-27.0% מהגברים הופנו לרפואה שניונית.

רופאי המשפחה דיווחו על שיתופי פעולה במסגרת הרפואה הראשונית ב-22.1% מהנשים וב-19.1% מהגברים. כמו כן, נמצא כי רופאי משפחה שטיפול במספר גדול יותר של מטופלים היו בעלי שיעורי הפניה גבוהים יותר ושיעורי שיתוף פעולה נמוכים יותר עם גורמים אחרים במסגרת הרפואה הראשונית. החוקרים מצאו גם כי גברים שטופלו ע"י רופא משפחה השתתפו ביותר פגישות מעקב בהשוואה לגברים שטופלו ע"י רופאת משפחה.

החוקרים הסיקו כי מעקב אצל רופא משפחה לאחר אבחנה של בעיות פסיכולוגיות אצל מתבגרים הוא מוגבל, אך לרוב מורכב מהפניות ושיתופי פעולה רב תחומיים. קיים צורך במחקר מקיף יותר של מפגשי מעקב אצל רופאי המשפחה ובדיון נרחב יותר לגבי תפקידם של רופאי המשפחה במקרים הללו.

מקור:

Hetlevik, Ø. et al. (2018) British Journal of General Practice 68,676.

נושאים קשורים:  מחקרים,  מתבגרים,  פסיכולוגיה,  שיתוף פעולה,  ייעוץ,  הפניות