חסר Very-long Chain Acyl-CoA Dehydrogenase - VLCADD מהווה את הפגם הכי נפוץ בחמצון בטא מיטוכונדריאלי של חומצות שומן ארוכות. עם זאת, אבחנה אמיתית של חולי VLCADD עשויה להיות מאתגרת. מספר גבוה של בדיקות חיוביות כוזבות (False Positive) נדרשות למבדקים נוספים לאישוש האבחנה. במחקר זה, מראים החוקרים את התוצאים של בחינת אנזים בלימפוציטים ככלי לאישוש אבחנה ליילודים עם תוצאה חיובית בסקר הראשוני, והמתאם של בדיקה זו עם הריצוף המולקולרי של הגן ACADVL.

החל מאפריל 2013 ועד מרץ 2017, 403 מטופלים עם מאפיינים טיפוסיים של אציל-קרניטין המצביעים על VLCADD, נמדדה רמת החמצון של palmitoyl-CoA ולאחר מכן נתבצעה אבחנה גנטית מולקולרית ברוב המטופלים להם הייתה פעילות שיירית הקטנה מ–50%.

בקרוב ל-50% מהדגימות (209/403) הפעילות השיירית היתה גבוהה מ-50%, בשליש מהדגימות הפעילות השיירית היתה בין 30-50% וב-69/403 אנשים הפעילות השיירית עמדה על 0-30%. ריצוף הגן הנ"ל הדגים שלכל המטופלים עם פעילות שיריית הקטנה מ-24% יש VLCADD.

למטופלים עם פעילות שיירית שבין 24-27% היתה נשאות למוטציה או שניים. 22 מוטציות חדשות שזוהו יכולות להיות מסווגות לפי ההשפעה שלהן על פעילות האנזים. לבסוף, ראו החוקרים פעילות ביתר של Medium Chain Acyl-CoA Dehydrogenase - MCAD בחולים רבים. פעילות ביתר זו לא היתה בקשר עם רמת הפעילות השיירית של אנזים ה-VLCAD.

מקור: 

Hesse J. et al (2018). J Inherit Metab Dis (2018);

 

 

נושאים קשורים:  מחקרים,  פירוק חומצות שומן ארוכות מאד,  חסר,  בחינה מולקולרית,  בחינה גנטית,  פעילות שיירית