לחולים עם סרטן פעיל יש סיכון מוגבר לתרומבואמבוליזם ורידי, וכתוצאה מכך תחלואה משמעותית, תמותה, והוצאות טיפול רפואי. הציון של Khorana (טווח, 0 עד 6, עם ציונים גבוהים יותר המצביעים על סיכון גבוה יותר של תרומבואמבוליזם ורידי) אומת כדי לזהות חולים עם סרטן בסיכון מוגבר לסיבוך זה ועשוי לסייע בבחירת אלו שיכולים להפיק תועלת מטיפול אנטיקואגולנטי פרופילקטי.
עוד בעניין דומה
קבוצת חוקרים קנדית מ-Ottawa Hospital Research Institute, ערכה מחקר קליני אקראי, מבוקר פלסבו, כפול-סמיות, אשר העריך את היעילות והבטיחות של apixabanי(2.5 מ"ג פעמיים ביום) לטיפול פרופילקטי בחולים אמבולטוריים עם סרטן, שהיו בסיכון בינוני-גבוה לתרומבואמבוליזם ורידי (ציון Khorana, ≥2) ונטלו כימותרפיה. תוצאת היעילות העיקרית הייתה היארעות מקרה של תרומבואמבוליזם ורידי במשך תקופת מעקב של 180 יום. תוצאת הבטיחות העיקרית היתה אפיזודה של דימום משמעותי.
563 מטופלים נכללו בניתוח תוצאות המחקר (Intention to treat). תסמונת הוורידים התרחשה ב-12 מתוך 288 מטופלים (4.2%) בקבוצת האפיקסבן וב-28 מתוך 275 חולים בקבוצת המטופלים בפלסבו (יחס סיכון, 0.41, 95% רווח סמך [0.26 עד 0.65, P < 0.001).
דימום משמעותי אירע בקרב 10 חולים (3.5%) בקבוצת האפיקסבן וב-5 חולים (1.8%) בקבוצת הפלצבו (יחס סיכון, 2.00, 95% CI,י1.01 עד 3.95; P = 0.046). במהלך תקופת הטיפול, דימום משמעותי אירע ב-6 חולים (2.1%) בקבוצת האפיקסבן וב-3 חולים (1.1%) בקבוצת הפלצבו (יחס סיכון, 1.89, 95% CI,י0.39 ל-9.24).
טיפול באפיקסבן הביא לשיעור נמוך משמעותית של תרומבואמבוליזם ורידי בהשוואה לפלצבו בקרב מטופלים אמבולטוריים בינוניים עד בסיכון גבוה עם סרטן שהחלו בטיפול כימותרפי. שיעור הדימומים המשמעותיים היה גבוה יותר עם אפיקסבן מאשר עם פלצבו.
מקור:
תגובות אחרונות