מטרת המחקר הייה להראות כיצד הגבלה של שימוש בשני נוגדי טסיות (Dual Antiplatelet Therapy – DAPT) לשישה חודשים במטופלים לאחר אוטם שריר הלב עם עליית ST - STEMI ללא אירועים נוספים מובילה לתוצאות שאינן נחותות מול טיפול ב-DAPT למשך 12 חודשים.

המחקר עוצב כמחקר פרוספקטיבי, אקראי, רב-מוקדי להוכחת חוסר נחיתות. מטופלים עם STEMI קיבלו טיפול בעזרת צנתור ותומכן המפריש Zotarolimus מדור שני.

המטופלים היו בני 18-85 וכאלה שטופלו בצנתור עם השתלת תומכן דור-שני המפריש תרופה. מטופלים שלא חוו אירועים נוספים לאחר שישה חודשים מזמן הצנתור הוקצו באקראי בנקודת זמן זו. המטופלים הוקצו באקראי ביחס של 1:1 לקבל טיפול באספירין כנוגד טסיות יחיד או להמשיך לקבל טיפול ב- DAPT למשך שישה חודשים נוספים.

כל המטופלים שהוקצו באקראי היו במעקב ל-18 חודשים נוספים (24 חודשים לאחר הצנתור בסך הכל).

התוצא העיקרי הנמדד היה תמותה מכלל הסיבות, אוטם שריר הלב, צורך בטיפול נוסף לחידוש זרימת הדם, שבץ ודימום מסיבי במשך 18 חודשים לאחר ההקצאה האקראית.

סך של 1,100 מטופלים נרשמו למחקר בין 19 בדצמבר 2011 ל-30 ביוני 2015. 870 עברו הקצאה אקראית – 432 הוקצו לטיפול בנוגד טסיות יחיד ו-438 לטיפול בשני נוגדי טסיות. התוצא העיקרית התרחש ב-4.8% מהמטופלים שקיבלו נוגד טסיות יחיד לעומת 6.6% מהמטופלים שטופלו ב-DAPT (יחס סיכונים 0.73, רווח בר-סמך 95%: 0.41-1.27, p=0.26). הסף שהוגדר מראש לחוסר נחיתות הושג במחקר זה (p=0.004) היות והרף העליון של הרווח בר-סמך של 95% היה 1.27, נמוך יותר מהרף שהוגדר – 1.66.

מסקנת החוקרים היא שטיפול בפרוטוקול DAPT למשך שישה חודשים היה לא נחות לטיפול שנמשך 12 חודשים במטופלים לאחר STEMI וללא אירועים נוספים במשך שישה חודשים לאחר הצנתור הראשון בו הוכנס להם תומכן מפריש תרופה מדור שני.

מקור: 

Kedhi E. et al (2018). BMJ 2018; 363;

נושאים קשורים:  מחקרים,  אוטם לבבי,  צנתור,  תומכן,  הקצאה אקראית,  העדר נחיתות,  טיפול בשני נוגדי טסיות