למטופלים עם שיירי סרטן שד פולשני שעברו טיפול כימותרפי ניאואדג'וונטי ובנוסף טיפול תרופתי מכוון לקולטן HER2, יש פרוגנוזה גרועה יותר מאלה ללא סרטן שיורי. טרסטוזומאב אמטנסין (T-DM1) הינו צימוד של הנוגדן טרסטוזומאב ושל התרופה הציטוטוקסית אמטנסין (DM1) שהינה נגזרת של maytansine ומעכב מיקורטובולים. תרופה זו מספקת תועלת רבה בחולים עם סרטן שד גרורתי, אשר טופלו בעבר עם כימותרפיה ותרופות ממוקדות לHER2.
עוד בעניין דומה
קבוצת חוקרים ממספר רב של מרכזים רפואיים ביצעה ניסוי שלב 3, עם תווית פתוחה, לבחינת טיפול ב-T-DM1, בקרב מטופלים עם סרטן שד מוקדם חיובי ל-HER2. המחקר התפרסם בכתב העת המוביל בעולם הרפואה New England Journal of Medicine.
החוקרים בחנו טיפול בחולים עם סרטן שד מוקדם חיובי ל-HER2, שנמצא במהלך ניתוח, כי יש להם מחלה פולשנית שיורית בשד או באקסילה, זאת לאחר שקיבלו טיפול ניאואדג'וונטי המכיל טקסן (עם או בלי אנתרציקלין) וטרסטוזומאב. החולים חולקו באקראי לקבלת ADJVANT T-DM1 או טרסטוזומאב עבור 14 מחזורים. מדד המחקר המרכזי היה הישרדות ללא מחלה.
בניתוח הביניים, בקרב 1,486 חולים שהוקצו באופן אקראי (743 בקבוצת ה-T-DM1 ו-743 בקבוצת הטרסטוזומאב), מחלה פולשנית או מוות התרחשו ב-91 מטופלים בקבוצת T-DM1י(12.2%) ו-165 חולים בקבוצת טרסטוזומאב (22.2%). שיעור המשוער של חולים ללא מחלה פולשנית ב-3 שנים היה 88.3% בקבוצת T-DM1 ו-77.0% בקבוצת טרסטוזומאב. הישרדות ללא מחלה פולשנית הייתה גבוהה משמעותית בקבוצת ה-T-DM1 מאשר בקבוצת trastuzumab (יחס הסיכון למחלה פולשנית או למוות, 0.50, רווח סמך 95%, 0.39 ל-0.64,
P<0.001).
הישנות רחוקה של אירוע פולשני של המחלה הראשונית התרחשה ב-10.5% מהחולים בקבוצת T-DM1 וב 15.9% מאלו בקבוצת טרסטוזומאב. נתוני הבטיחות היו עקביים עם פרופיל בטיחות ידוע של T-DM1, עם יותר תופעות לוואי הקשורות T-DM1 מאשר עם טרסטוזומאב לבד.
בקרב חולים עם סרטן שד חיובי מוקדם ל-HER2, עם מחלה פולשנית שיורית לאחר השלמת טיפול ניאואדג'וונטי, הסיכון להישנות של סרטן שד פולשני או מוות היה נמוך ב-50% ב-T-DM1 אדג'ובנטי בהשוואה ל-trastuzumab בלבד.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות