יש דיווחים על כך שטיפול עם גירוי מוחי עמוק תת- תלמי (STN-DBS - Subthalamic deep brain stimulation) מוביל לשיפור באיכות החיים (QoL - quality of life) אצל מטופלים עם מחלת פרקינסון (PD – Parkinson's disease). עם זאת, לא כל המטופלים מרוצים עם התוצאים של ה-QoL לאחר הניתוח.

מטרת המחקר הנוכחי היתה לזהות את הגורמים הקשורים וגורמים מנבאים אפשריים לשיפור ב-QoL אצל מטופלים עם PD שנה לאחר STN DBS.

במחקר השתתפו 45 מטופלים עם PD שעברו ניתוח STN-DBS דו צדדי והם היו במעקב של שנה לאחר הניתוח. החוקרים ביצעו התאמה לאינדקס RCI Reliable Change Index - על מנת לקבוע את תוצאי ה-QoL האישיים של כל משתתף לאחר הניתוח. השינויים ב-QoL היו הותאמו לפרמטרים הבסיסיים ולשינוי הפרוגרסיבי בפרמטרים באמצעות מתאם פירסון.

החוקרים השתמשו ברגרסיה בצעדים (stepwise regressions) על מנת לזהות את היקף משתני הבסיס והפרמטרים הפרוגרסיביים. בנוסף, את הגורמים המנבאים את תוצאי ה-QoL, החוקרים זיהו באמצעות אנליזה של רגרסיה לוגיסטית.

תוצאות המחקר הראו כי 51.1% מהמשתתפים במחקר דיווחו על QoL טוב יותר, 40.0% דיווחו על כך שלא היה שינוי ב-QoL ו-8.9% מהמשתתפים דיווחו על החמרה ב-QoL. בנוסף, נמצא שיפור משמעותי בתת תחומים של תנועתיות, פעילות יום יומית, קוגניציה וחוסר נוחות גופנית לאחר הניתוח.

החוקרים מצאו קשר בין מספר גורמים טרום ניתוחיים, כולל QoL, עומס תרופות דופמינרגיות, שלב המחלה, מדד דיכאון וגורמים כמו ירידה בדיכאון לאחר הניתוח ובציון הלא-מוטורי, לבין השינוי ב-QoL. בנוסף, נמצא כי ככל שהיה יותר נטל QoL לפני הניתוח, פחות חשיפה לתרופות דופמינרגיות לפני הניתוח וככל שהמחלה הייתה בשלב מוקדם יותר, הסיכוי לשיפור ב-QoL עלה.

המסקנות שעלו מן המחקר היו כי רופאים צריכים להעריך בצורה זהירה את התסמינים הלא-מוטוריים ואת איכות החיים אצל המטופלים שמצויים בשלבים יחסית מוקדמים של המחלה ומקבלים מינונים נמוכים של תרופות, על מנת להשיג תוצאים מוצלחים יותר לאחר DBS.

מקור: 

Liu, F.T. et al. (2018) Acta Neurologica Scandinavica 138

נושאים קשורים:  מחקרים,  איכות חיים,  תרופות דופמינרגיות,  תסמינים לא מוטוריים,  גירוי מוחי עמוק תת-תלמי