תרופות מסוג SGLT2is - Sodium-glucose cotransporter 2 inhibitors מקושרות לשיעורים נמוכים יותר של תמותה מכל סיבה בהשוואה לתרופות אנטי סוכרתיות אחרות הניתנות למטופלים עם סוכרת מסוג 2. עבור מטופלים שיכולים להרוויח מטיפול עם SGLT2is, אך אינם יכולים להוסיף את התרופה לטיפול שהם מקבלים עם DPP4i - dipeptidyl peptidase-4 inhibitor מסיבות שונות, כדאי לשקול החלפה של DPP4i ב-SGLT2is.
עוד בעניין דומה
מטרת המחקר הנוכחי היתה לבחון את השינויים בפרמטרים המטבוליים אצל מטופלים עם סוכרת לאחר הטיפול התרופתי שלהם מ-DPP4i ל-SGLT2i שנקרא empagliflozin.
החוקרים ביצעו מחקר פאנל (שילוב של מחקר חתך ועוקבה) שבוצע במסגרת מרפאות החוץ לסוכרת בבית החולים האוניברסיטאי Chang Gung Memorial ב-Linkou שבטאיאוון.
החוקרים סקרו את הרשומות הרפואיות של מטופלים שקיבלו טיפול עם תרופות אנטי סוכרתיות שכללו DPP4i בין מאי 2016 למאי 2017. בהמשך, החוקרים השוו בין מטופלים שהחליפו את הטיפול התרופתי מ-DPP4i ל-empagliflozin ללא שינויים נוספים בטיפול האנטי סוכרתי לפחות למשך שישה חודשים, לבין מטופלים שהמשיכו לקחת את התרופה המקורית שלהם מסוג DPP4i.
החוקרים בדקו את משקל הגוף, ה-BMI והמוגלובין המסוכרר (HbA1c) של המשתתפים במחקר בנקודת ההתחלה, לאחר שלושה חודשים ולאחר שישה חודשים ואלה גם היו התוצאים המרכזים במחקר.
במחקר נכללו 236 מטופלים. ה-HbA1c וה-BMI של 110 מטופלים (71%) מהקבוצה ששינתה את הטיפול התרופתי ירדו בצורה מובהקת שישה חודשים לאחר השינוי, ואף נמצא קשר שלילי מובהק בין ה-HbA1c בנקודת ההתחלה לבין השינוי ב-HbA1cי(rho= -0.537, P< 0.001). עם זאת, אצל 45 מטופלים נוספים (29%) שהחליפו את הטיפול ל-empagliflozin לא היה שינוי ב-HbA1c, אך כן היתה ירידה במשקל הגוף. בקבוצת שהמשיכה לקבל DPP4is, לא היה שינוי מובהק ב-HbA1c.
החוקרים מצאו גם כי היתה ירידה במשקל הגוף וב-BMI, ללא קשר למידת הירידה ברמה הגלוקוז, אצל המטופלים שהחליפו את הטיפול התרופתי ל-empagliflozinי(P<0.001) עבור שני המשתנים בהשוואה בין נקודת ההתחלה לבין 6 חודשים לאחר מכן), אך לא בקרב המטופלים שהמשיכו עם אותו טיפול עם DPP4is.
המחקר הדגים את ההשפעות המטבוליות של החלפה הטיפול התרופתי מ-DPP4i ל-SGLT2i מוכר. עם זאת, יש צורך בביצוע מחקרים נרחבים יותר על מנת להבין את ההשפעות לטווח הארוך שיש להחלפה התרופתית הזו.
מקור:
Huang, C. et al. (2018) Annals of Saudi Medicine 38,6.
תגובות אחרונות