רוב המטופלים עם נזק כבדי שנגרם על ידי תרופה (drug‐induced liver injury, DILI) מציגים תסמינים קליניים במהלך הטיפול, בעוד אחרים מציגים תסמינים ימים או שבועות אחרי הפסקת השימוש בתרופה (הופעה מאוחרת). דבר זה מהווה אתגר להערכת סיבתיות ואבחנה של DILI.
עוד בעניין דומה
הגורמים אשר תורמים לפנוטיפ של ההופעה המאוחרת אינם ידועים כעת, במחקר חדש שנערך ב-Hospital Universitario Virgen de la Victoria במלגה, ספרד, והתפרסם בכתב העת Liver International, ביקשו החוקרים לחקור גורמים אשר תורמים להופעה המאורחת של DILI על ידי ניתוח של מאפיינים חשודים של התרופות גורמים של המטופלים, והאינטראקציות ביניהם באוכלוסיית חולים גדולה מרשת ה-DILI הספרדית.
מידע קליני מ-388 מטופלים (69 עם הופעה מאוחרת) ותכונות של 43 תרופות (45 מרכיבים פעילים) נותחו. החוקרים השתמשו במודל דו-שכבתי מבוסס-רגרסיה להערכת האינטראקציות בין מארח/תרופה אשר משפיעות על ההסתברות להתפתחות הופעה מאוחרת.
תרופות אנטי-דלקתיות ואנטיביוטיות גרמו למקרים של הופעה מאוחרת. תכונה תרופתית של פחות מ-50% של מטבוליזם כבדי (יחס צולב 11.06, רווח סמך 95% של 4.4-32.2; p=0.0003), מינון יומי של 1,000 מ"ג ומעלה (יחס צולב 2.77, רווח סמך 95% של 1.3-6.1; p=0.0063), והיעדר מצבים רפואיים קיימים אצל המטופל (יחס צולב 2.55, רווח סמך 95% של 1.3-4.9; p=0.0043) היו קשורים באופן בלתי תלוי להופעה מאוחרת.
הממצאים היו עקביים אחרי שעברו תיקוף חיצוני באמצעות מקרים מרשת ה-DILI של אמריקה הלטינית (N = 131). כמו כן, מאפייני התרופה של liability מיטוכונדריאלית ו-Pauling electronegativity היו קשורים להופעת מאוחרת, אבל היו תלויים בגורמים ספציפיים של המטופל כגון גיל, מין ורקע של מחלות לב.
מחקר זה הוכיח כי הופעה מאוחרת, פנוטיפ DILI ספציפי, מוסברת על ידי אינטראקציות מורכבות בין מאפייני התרופה לבין גורמים של המארח וסיפק השערות מכניסטיות למחקרים עתידיים. ממצאים אלה יכולים לסייע בשיפור יכולת האבחון והערכת הסיבתיות.
מקור:
תגובות אחרונות