מטרת המחקר היתה להעריך את התוצאים של ניתוח כריתה לטיפול באפילפסיה בטווח הארוך בקרב מטופלים עם תסמונת Lennox-Gastaut -LGS. החוקרים סקרו את דיווחי המקרה של 90 מטופלים עם LGS שעברו ניתוח כריתה בין 2003 ל-2014 בבית החולים Severance Children’s Hospital ועקבו אחריהם לתקופה של לפחות שנתיים.
עוד בעניין דומה
בזמן הניתוח, המטופלים היו בגילאים 3.0 עד 23.5 שנים (ממוצע וסטיית תקן: 9.3 ± 4.4). הזמן שעבר מתחילת הפרכוסים ועד לניתוח היה בין 0.7 ל-20.1 שנים (ממוצע וסטיית תקן: 7.2 ± 4.3). במעקב לאחר הניתוח, תקופה ממוצעת של 6.1 ± 2.2 שנים (טווח: 2.1-11.4 שנים), נמצא כי ל-45 מטופלים (50.0%) לא היו פרכוסים בכלל ול-15 מטופלים (16.7%) היו פרכוסים לעתים רחוקות.
החוקרים מצאו כי תוצא של הגעה למצב ללא פרכוסים כלל הושג בקרב 15 מתוך 21 (71.4%) ניתוחי כריתת המיספרה (hemispherectomies), 23 מתוך 51 (45.1%) ניתוחים כריתת מספר אונות (multilobar resections) וב-7 מתוך 18 (38.9%) ניתוחים לכריתת אונה אחת (single lobar resection).
בבדיקות MRI ברזולוציה גבוהה, נמצא כי ל-20 מטופלים (22.2%) היו ממצאים שליליים, 8 מתוכם (40.0%) היו חופשיים מפרכוסים לאחר הניתוח. הממצא הנפוץ ביותר ב-MRI היה פגמים בהתפתחות הקורטיקלית שנצפו אצל 57 מטופלים (63.3%).
מטופלים שהיו ללא פרכוסים הצליחו להגיע להתנהגות תואמת טובה יותר וליכולות חברתיות טובות יותר, על סמך מנה חברתית, בהשוואה למטופלים שנותרו עם פרכוסים קבועים בתקופת המעקב השנייה (שנתיים-שלוש לאחר הניתוח) ובתקופת המעקב השלישית (4-6 שנים לאחר הניתוח) (P<0.05).
החוקרים הסיקו כי ניתוחי כריתה מהווים אפשרות טיפולית יישומית לטיפול בפרכוסים המקושרים ל-LGS עם סיכויים טובים לשליטה בפרכוסים ולתפקוד תואם טוב יותר.
מקור:
Won Kang, J. et al. (2018) Pediatrics 142,4.
תגובות אחרונות