ההנחיות העדכניות ממליצים על הורדת רמות זרחן במטופלים עם אי ספיקת כליות כרונית. התרופה Tenapanor, אשר נספגת בגוף בכמות מזערית ומעכבת את הנשא Sodium/Hydrogen Exchanger 3 - NHE3 - במערכת העיכול, מוריד את השחלוף הבין תאי של הזרחן.
עוד בעניין דומה
במחקר שלב שלוש אקראי זה שהתרחש בסמיות כפולה, החוקרים הקצו באקראי מטופלים עם עודף זרחן המטופלים בדיאליזה ליטול Tenapanor באופן פומי פעמיים ביום (במינון 3, 10 או 30 מ"ג) למשך 8 שבועות. לאחר מכן המטופלים הוקצו באקראי ביחס של 1:1 והמשיכו לקבל את התרופה במינון זהה או החלו לקבל אינבו למשך תקופת "גמילה" של ארבעה שבועות.
החוקרים בדקו את רמות הזרחן בדמם במשך הטיפול. התוצא העיקרי שנמדד היה השינוי הממוצע ברמות הזרחן במשך תקופת ה"גמילה" בקבוצה שהמשיכה לקבל Tenapanor לעומת הקבוצה שעברה לקבל אינבו.
מתוך 219 המטופלים שעברו הקצאה אקראית, 152 סיימו את שני שלבי המחקר. במהלך השלב הראשון שנמשך 8 שבועות, שלושת קבוצות הטיפול חוו ירידות משמעותיות ברמות הזרחן (ירידה של 1, 1.02 ו–1.19 מ"ג/ד"ל, בהתאם למינון של 3, 10 ו–30 מ"ג של התרופה). הקבוצה שהמשיכה ליטול את התרופה בזמן תקופת הגמילה הייתה בעלת רמות נמוכות באופן משמעותי של זרחן – קבוצת האינבו חוותה עלייה ממוצעת של 0.85 מ"ג/ד"ל לעומת 0.02 מ"ג/ד"ל בקבוצת הטיפול.
תופעות לוואי כללו בעיקר צואה רכה ועלייה קלה בתדירות פעולות המעיים, שנגרמו מעלייה בכמות הנתרן והמים בצואה, תוצאה ישירה של מנגנון פעילות התרופה.
מקור:
Block G.A et al (2019). JASN April 2019, 30 (4) 641-652;
תגובות אחרונות