תרופות ממשפחת התיופורינים משמשות לטיפול אחזקתי בקוליטיס כיבית, אך לא ידוע אם הן משפיעות על המהלך הטבעי של המחלה. מטרתו של מחקר זה היתה לבחון סוגיה זו בהיבטים של כריתת מעי, אשפוזים, התקדמות בהיקף המחלה וטיפול עם תרופות נוגדות TNFי- Tumor necrosis factor, תוך עשר שנים מתחילת המחלה.
עוד בעניין דומה
המחקר כלל 253 מטופלים שאובחנו בקוליטיס כיבית, ומשתייכים לאזור השירות של בית החולים האוניברסטאי בעיר השבדית אורברו (Örebro). כל המטופלים אובחנו בין השנים 1963-2010, וקיבלו טיפול בתיופורינים. על מנת להתגבר על הסיכון לבלבול על ידי התוויה לטיפול, בוצעה השוואה בין מטופלים שהפסיקו את הטיפול תוך 12 חודשים בגין תופעת לוואי (76 מטופלים), לבין מטופלים שהמשיכו את הטיפול או שחדלו אותו מסיבות אחרות (177 מטופלים). בנוסף, בוצעה הערכה של תוצאים לטווח ארוך על ידי מודל הסיכונים היחסיים ע"ש קוקס (Cox), עם התאמה לגורמים מבלבלים אפשריים.
הסבירות המצטברת לכריתת מעי תוך 10 שנים היתה 19.5% במטופלים שסבלו את הטיפול, לעומת 29.0% במטופלים שלא סבלו אותו (יחס סיכונים מותאם 0.49, רווח בר-סמך 95%, 0.21-0.73). הסבירות לאשפוז בבית חולים היתה 34.0% במטופלים שסבלו את הטיפול, לעומת 56.2% במטופלים שלא סבלו את הטיפול (יחס סיכונים מותאם 0.36, רווח בר-סמך 95%, 0.23-0.56). הסיכון להתקדמות בהיקף המחלה היה 20.4% במטופלים שסבלו את הטיפול, לעומת 48.8% במטופלים שלא סבלו את הטיפול (יחס סיכונים מותאם 0.47, רווח בר-סמך 95%, 0.21-1.06).
תוך 10 שנים, 16.1% מתוך המטופלים שסבלו את הטיפול, ו-27.5% מתוך המטופלים שלא סבלו אותו, קיבלו טיפול עם נוגדי TNF (יחס סיכונים מותאם 0.49, רווח בר-סמך 95%, 0.26-0.92).
החוקרים הסיקו שבהסתמך על שיטת ההשוואה החדשנית המבוססת על הסבילות לטיפול עם תיופורינים, התגלה שלתיופורינים יש השפעה מיטיבה על מהלך המחלה הטבעי, ועל שיעורי כריתת המעי לטווח ארוך בקרב חולי קליטיס כיבית.
מקור:
Eriksson, C. et al. (2019). Gut. 68(4): 623-632.
תגובות אחרונות