המחקר כלל ניתוח רטרוספקטיבי של מטופלים שהשלימו שלב תווית-פתוחה (open-label phase) של טיפול מניעתי עם גלקנזומאב (9 חודשים) וארונומאב (12 חודשים) במכון רפואי לכאבי ראש. המחקר משווה נתונים מ-12 השבועות שלאחר סיום הטיפול, כשהמטופלים לא קיבלו טיפול פרמקולוגי מניעתי, עם נתוני נקודת ההתחלה (Baseline) של המחקר הפרמקולוגי בשלב הסמיות הכפולה, ועם נתונים מ-4 השבועות האחרונים לטיפול במהלך שלב תווית-פתוחה. במחקר נבדקו מדדים כמו: תדירות ימי המיגרנות בחודש, מספר השעות עם כאב ראש, מספר הימים עם כאב ראש חמור, ושימוש בתרופות לכאב ראש אקוטי.

החוקרים ניתחו מידע מ-16 מטופלים שסיימו טיפול בגלקנזומאב (9) וארונומאב (7). בנקודת ההתחלה של המחקר, מספר ימי המיגרנות הממוצע בחודש היה 18.38±3.74, וב-4 השבועות האחרונים לטיפול המספר ירד ל-12.19±4.53 (p<0.001). תדירות ימי המיגרנות בחודש נשמרה נמוכה באופן מובהק בהשוואה לנקודת ההתחלה במהלך כל 12 השבועות שלאחר סיום הטיפול (p=0.0002). בפירוט, תואר הפרש של 5.38±4.92 ימים בשבועות 1-4 (p=0.001),י4.75±4.15 ימים בשבועות 5-8 (p=0.001), ו-3.93±5.45 ימים בשבועות 9-12 (p=0.014). לא היו שינויים מובהקים סטטיסטית בתדירות ימי המיגרנות בחודש בין 12 השבועות העוקבים לסיום הטיפול לבין 4 השבועות האחרונים של שלב התווית-הפתוחה (p=0.228). כמו כן, כל שאר הניתוחים הראו שיפור במדדים בתקופה העוקבת לסיום הטיפול בהשוואה לנקודת ההתחלה.

לסיכום, במחקר עוקבה זה, התוצאות מראות כי לנוגדנים חד-שבטיים כנגד מסלול ה-CRGP במניעת מיגרנה כרונית, אפקט תרפויטי הממשיך עד 12 שבועות לאחר הפסקת הטיפול.

מקור: 

Raffaelli et al. (2019) The Journal of Headache and Pain. 20, 66

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה