מטרת המחקר היתה לבדוק מה התפקיד של עישון והשמנת יתר במטופלים הסובלת מתסמונת שיוגרן ראשונית (Primary Sjogren Syndrome – PSS).
עוד בעניין דומה
המחקר נערך במחוז אולמסטד (מינסוטה, ארה"ב) בקרב 106 מטופלים שאובחנו עם PSS בין 2000-2015 והשוו לשלושה מקרי ביקורת בריאים לכל מטופל שנבחרו באקראי מבין תושבי המחוז ועברו התאמה לפי גיל ומין.
נבדקים מעשנים היו בעלי סיכוי פחות לסבול מ-PSS (יחס הסיכויים 0.34, רווח בר-סמך 95%: 0.14-0.85) כאשר לא נמצא קשר בין עישון בעבר לבין הסיכוי לסבול משיוגרן (יחס הסיכויים 1.27, רווח בר-סמך 95%: 0.80-2.03) בהשוואה לאנשים שמעולם לא עישנו.
עישון לא היה קשור להימצאות נוגדני Antinuclear Antibody, Anti-SSA, Anti-SSB או RF.י(p>0.05). יחס הסיכויים להשמנה היה 0.79 (רווח בר-סמך 95%: 0.48-1.30).
במחקר מבוסס אוכלוסיה זה, עישון בהווה היה קשור באופן הפוך למצב של תחלואה בתסמונת שיוגרן. לא נמצא קשר בין מדד ה-BMI למחלה.
מקור:
Servioli L. et al (2019). The Journal of Rheumatology, 46 (7) 727-730;
תגובות אחרונות