סרטן השד 31.10.2019

האם פתאלאטים בשתן מעידים על סיכון מוגבר לסרטן השד בנשים לאחר המנופאוזה?

החוקרים ביצעו מחקר פרוספקטיבי ראשון מסוגו כדי לבחון האם זיהוי פתאלאטים בשתן קשור לעלייה בסיכון לסרטן שד פולשני בקרב נשים לאחר המנופאוזה

בשנים האחרונות מצטברות עדויות מעבדתיות ובמודלים של בעלי חיים המצביעות על ההשפעות המסרטנות האפשריות של פתאלאטים (Phthalates), כימיקלים המשמשים כחומר מרכך (Plasticizers) במגוון רחב של מוצרים בתחומים שונים, כולל קוסמטיקה, תרופות ורצפות ויניל. עם זאת, חסר מידע פרוספקטיבי הבוחן את הקשר בין פתאלאטים לבין הסיכון לסרטן שד בבני אדם.

החוקרים ביצעו מחקר מקרה-בקרה מקונן (Nested case-control) בתוך מחקר העוקבה הפרוספקטיבי ה-WHI (Women’s Health Initiative, מחקר שכלל 419 נשים עם מחלה פולשנית ו-838 נשים בקבוצת הבקרה). החוקרים עשו התאמה של בקרה ביחס של 2:1 למקרה, על פי גיל, תאריך הכניסה למחקר, משך זמן המעקב וקבוצת המחקר ב-WHI.

החוקרים בדקו בצורה כמותית 13 מטבוליטים של פתאלאטים וקריאטינין בשתיים או שלוש דגימות שתן מכל משתתפת במהלך תקופה של שנה עד שלוש שנים. בהמשך, הם ביצעו אנליזת רגרסיה לוגיסטית מותנית רב משתנית במטרה להעריך את יחסי הסיכויים (ORs – Odds ratios), עם רווח בר סמך של 95% (CIs – Confidence interval), לסיכון לסרטן השד בקשר לכל אחד מהפתאלאטים שנבדקו. משך זמן המעקב היה עד 19 שנים.

החוקרים לא מצאו קשר חיובי מובהק סטטיסטית בין סמנים של פתאלאטים לבין הסיכון לסרטן השד באנליזה הרב משתנית (למשל, רבע עליון מול רבע תחתון של Diethylhexyl phthalate, OR= 1.03, רווח בר סמך 95%: 0.91-1.17).

כמו כן, נצפו תוצאות דומות באנליזה לפי תת סוגי מחלות, בקרב מטופלות שקיבלו טיפול הורמונלי פוסט-מנופאוזלי, לפי BMI או בחלוקה של המטופלות לפי זמן שעבר מהאבחנה (שלוש, חמש או עשר שנים).

לסיכום, במחקר הפרוספקטיבי הראשון שבחן את הקשר בין פתאלאטים לבין סרטן השד לאחר מנופאוזה, נמצא כי ריכוז סמני פתאלאטים בשתן לא הוביל לסיכון מוגבר לפתח סרטן שד פולשני.

מקור: 

Reeves, K.W. et al. (2019) JNCI 111, 10.

נושאים קשורים:  סרטן השד,  פוסט-מנופאוזה,  פתאלאטים,  השפעות מסרטנות,  מחקרים