קיימים משטרי טיפול שונים של ריטוקסימב לטיפול ב-Membranous Nephropathy - נפרופתיה ממברנוזית. החוקרים השוו בין שני משטרים במטופלים עם מחלה זו.
עוד בעניין דומה
28 מטופלים מתוך מחקר העוקבה NICE קיבלו שתי זריקות של ריטוקסימב במינון של 1 גר' במרווח של שבועיים ו 27 מטופלים אחרים מהמחקר GEMRITUX קיבלו שתי זריקות במינון של 375 מ"ג/מטר בריבוע מרווח של שבוע. לאחר מכן מדדו החוקרים רמות ריטוקסימב בדם המטופלים והשוו את שיעורי הנסיגה לאחר 6 חודשי טיפול ולפני שינויי מינונים או ניתוח הנתונים.
נסיגה התרחשה ב-64% מהמטופלים במחקר NICE לעומת 30% מהמטופלים במחקר GEMRITUXי(p=0.02) לאחר ששה חודשי טיפול וב-86% לעומת 67% לפני שינוי מינונים (p=0.12), בהתאמה. הזמן החציוני לנסיגה עמד על 3 [טווח בין רבעוני 3-9] ו-9 [6-12] חודשים במחקר NICE ו-GEMRITUX, בהתאמה (p=0.01).
מטופלים ממחקר העוקבה NICE היו עם רמות יותר גבוהות של ריטוקסימב בדם ועם ריכוז נמוך יותר של תאי CD19 לאחר שלושה חודשים (רמות תרופה - 3.3 מיקרוגרם/ליטר [0.0-10.8] בהשוואה ל-0.0 מיקרוגרם/ליטר, p<0.001; רמות CD19 – 0.0י[0.0-2.0] לעומת 16.5 [2.5-31.0], p<0.001), רמות נמוכות של נוגדנים ל-anti-PLA2R1 לאחר 6 חודשים (0.0 לעומת 8.3, p=0.03).
באוכלוסיית המחקר המשולבת, התפשטות פחותה של האפיטופ (Epitope) בזמן האבחון ורמות גבוהות יותר של ריטוקסימב לאחר 3 חודשים היו קשורים בנסיגה לאחר 6 חודשים (50% לעומת 76%, p=0.05; 2.2 מיקרוגרם/מיליליטר בהשוואה ל-0.0 מיקרוגרם/מילילטר, p<0.001, בהתאמה).
לכל המטופלים ללא אפיטופ מפושט היתה נסיגה ללא קשר למינון הטיפולי. 8 מתוך 41 מטופלים שחוו נסיגה חוו בהמשך הישנות המחלה. התפשטות אפיטופ בעת האבחון (100% לעומת 48%, p=0.001) וחוסר בנסיגה מוחלטת של נוגדנים לאחר שישה חודשים (50% לעומת 9%, p=0.05) היו קשורים בנסיגה.
מקור:
Seitz-Polski B. et al (2019). CJASN August 2019, 14 (8) 1173-1182;
תגובות אחרונות