דלקת פרקים שגרונית קשורה בסיכון מוגבר לאירועים קרדיווסקולריים. ההשפעה של סטטינים בחולים אלה לא נבדקה היטב. החוקרים העריכו כיצד שימוש ב-Atorvastatin מסיע למניעת אירועים אלו בהשוואה לאינבו.
עוד בעניין דומה
מחקר אקראי, בסמיות כפולה עם ביקורת של אינבו נערך בשביל לזהות הורדה של 32% בסיכון לאירועים קרדיווסוקלריים בהתבסס על שיעור שנתי של 1.6% ועם עוצמה של 80% עבור p<0.05. מטופלים עם דלקת פרקים שגרונית בני 50 ויותר או עם משך מחלה של 10 שנים ויותר ללא טרשת עורקים קלינית, סכרת או דלקת שרירים קיבלו טיפול ב-40 מ"ג של אטורבסטטין ליום או אינבו במינון מקביל.
התוצא העיקרי במחקר היה משלב של תמותה מסיבות קרדיווסקולריות, התקף לב, שבץ, אירוע מוחי זמני או צורך בצנתור התערבותי. תוצאים משניים ושלישוניים כללו רמות שומנים בדם ובטיחות הטיפול.
סך של 3,002 מטופלים (גיל ממוצע 61, 74% נשים) היו תחת מעקב למשך חציוני של 2.51 שנים (טווח בין רבעוני 1.90-3.49 שנים) (7,827 שנות מטופל). המחקר הופסק מוקדם בעקבות שיעור אירועים שנתי של 0.7%. מתוך 1,504 המטופלים שקיבלו סטטינים, 24 (1.6%) חוו את התוצא הראשוני, בהשוואה ל-36 (2.4%) מקרב 1,498 המטופלים שקיבלו אינבו (יחס סיכון 0.66, רווח בר-סמך 95%: 0.39-1.11, p=0.115) (יחס סיכונים מתוקנן 0.6, 0.32-1.15, p=0.127).
בסוף מחקר, המטופלים שקיבלו סטטינים היו בממוצע עם רמות שומנים בדם של 0.04 ± 0.77 מילימול/ליטר פחות בהשוואה למקבלי אינבו. רמות CRP היו נמוכות באופן משמעותי בקבוצת ההתערבות בהשוואה לקבוצת האינבו (ערך חציוני של 2.59 מ"ג/ליטר [טווח שבין 0.94-6.08] בהשוואה ל-3.60 מ"ג/ליטר בקבוצת האינבו [1.47-7.49], p<0.0001). הירידה בסיכון לאירועים קרדיווסקולריים לכל ירידה של מילימול/ליטר ב-LDL היתה 42% (-14 – 70%). שיעורי תופעות הלוואי בקבוצת ההתערבות וקבוצת האינבו היו דומות (19.8% לעומת 19.5%, בהתאמה).
לסיכום, Atorvastatin במינון של 40 מ"ג נמצא בטוח והוביל לירידה משמעותית בשיעורי הכולסטרול מסוג LDL בהשוואה לאינבו בחולים עם דלקת פרקים שגרונית. גם בתת אוכלוסיה זו, בדומה לאוכלוסיה הכללית, נראתה ירידה של 34% בסיכון לאירועים קרדיווסוקלריים תחת טיפול בסטטינים.
מקור:
Kitas G.D et al (2019). Arthritis Rheumatol, 71: 1437-1449;
תגובות אחרונות