מטרת המחקר היתה לחקור את ההשפעות של פרוגסטרון במתן נרתיקי מושהה בהשוואה לזריקה תוך שרירית על החזרה של עוברים מופשרים ב–3,013 מטופלות.
עוד בעניין דומה
המטופלות חולקו לשתי קבוצות כאשר בקבוצה הראשונה המטופלות קיבלו זריקה לשריר (60 מ"ג ביום) בנוסף על הטיפול בדופסטון (10 מ"ג פעמיים ביום) ובקבוצה השנייה המטופלות קיבלו פרוגסטרון בשחרור מושהה במתן נרתיקי (90 מ"ג ביום) ודופסטון (10 מ"ג פעמיים ביום).
בקבוצת הטיפול דרך השריר היו 1,988 נשים ובקבוצה במתן נרתיקי היו 1,025 נשים. בין שתי הקבוצות לא היו הבדלים דמוגרפיים, מספר שנות אי-פוריות, מספר סבבי הפריה, עובי רירית רחם, מספר החזרות העוברים, שיעורי הריון ושיעורי הריונות חוץ רחמיים.
לא נראו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות בשיעורי ההריון (52.5% לעומת 56.0%) ושיעורי ההריון החוץ רחמי (2.2% לעומת 3.0%). עם זאת, בקבוצת הטיפול הנרתיקי נראו שיעורים גבוהים באופן משמעותי של השרשה (37.0% לעומת 34.0%), לידה (45.1% לעומת 41.0%) ושיעורי לידות חי (45.0% לעומת 40.8%) וזאת בהשוואה לקבוצת הטיפול התוך-שרירי שבה נרשם שיעור הפלות גבוה באופן משמעותי (19.4% לעומת 15.3%).
לסיכום, טיפול בדופסטון ובפרוגסטרון במתן נרתיקי השפיע באופן חיובי על תוצאי ההריון לאחר החזרת עוברים מופשרים בהשוואה לנשים שטופלו בפרוגסטרון במתך לתוך השריר בנוסף לדופסטון.
מקור:
Jiang L. et al (2019). Sci Rep. 2019 Oct 24;9(1):15264;
תגובות אחרונות